6. לסיום, יפים לענייננו כתביו של "חוזה המדינה", בנימין-זאב הרצל, בספרו הקאנוני אַלטנוֹילַנד (בתרגום: תֵּל-אָבִיב) המגולל את חזונו בנוגע למדינה היהודית שעתידה לקום. בספרו מתוארת שיחה בין שלוש דמויות מרכזיות, שבמהלכה דמותו של תושב מדינת היהודים, דוד ליטוואק, מסבירה למבקרי המדינה החדשה, קינגסקורט הלא-יהודי ופרידריך, שבמדינת היהודים – בניגוד למדינות אירופה בה סבלו היהודים כמיעוט נרדף מאנטישמיות – אין אפליה כלפי מיעוטים:
– "שמע נא, אדם יקר ויהודי. ראשית, אתודה לפניך על דבר אחד, פן תנחם על סבר פניך היפות. הודוּי הוא –שאין אני יהודי. ומה? הלא גרש תגרשני, או, כמו בארצות ההשכלה – בתחבלות; מה?
– אבל קינגסקורט! – מחה פֿרידריך.
ודוד ליטוואק השיב במנוחה:
– על פי אחת משאלותיך הקודמות כבר נודע לי שאין אתה יהודי. יודע נא לך, כי אני וחברי לא נשים פדות בין בני האדם. אין אנו שואלים לדת איש ולמולדתו. אך יהי נא איש בין אנשים, וזה מספיק.
– רבבות כדורי מות! וכל יושבי המדינה הזאת כן יחשבו?
– לא – הודה דוד בלי העלם – זאת לא הגדתי. יש גם רוחות אחרות.
– כן, זאת נבא לבי. אוהב-אדם ביקר!
– לא ארבה להלאותכם כעת בדברי מפלגותינו שבמדינה. משפטן כמשפט הפלגות בכל הארצות. אך זאת אוכל לאמר לך: עיקרי האנושיות שמורים אתנו כבבת עין" (תיאודור הירצל תֵּל-אָבִיב 81-80 (נחום סוקולוב מתרגם, 1902)).
אחר הדברים הללו ומהטעמים שפורטו, אני מצטרפת כאמור לחוות דעתה של חברתי הנשיאה א' חיות כי דין העתירות כולן להידחות. העותרים ואחרים כמותם חשים תסכול וכאב על כך שבחוויתם המחוקק-המכונן זנח אותם ופגע לשיטתם במעמדם כאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל. עם רגשות קשה להתווכח, ותפקידו של בית משפט זה להבהיר שגם אם עקרון השוויון הוא "נוכח נפקד" בחוק-יסוד: הלאום – אין בכך כדי לכרסם במעמדו במשפט החוקתי הישראלי או באופייה הדמוקרטי של המדינה.
ש ו פ ט ת
השופט ג' קרא:
בעתירות שבפנינו התבקש בית המשפט להורות על בטלותו (או תיקונו) של חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: חוק הלאום או חוק היסוד), כולו או חלקו, וזאת בטענה שחוק הלאום אינו חוקתי.
לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ובחומר שנפרש לפניי ושקילת הדברים, הגעתי לכלל דעה כי סעיפים 1(ג), 4 ו-7 לחוק הלאום קובעים הסדרים בלתי חוקתיים, בהיותם שוללים את ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה ומזעזעים את אמות הסיפים של המבנה החוקתי. לו דעתי הייתה נשמעת, היינו מוציאים צו על-תנאי בעתירות ומורים למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבוטלו סעיפים 1(ג), 4 ו-7 לחוק הלאום.