עמדת היועמ"ש היא כי דין טענות העותרים ביחס לפגיעת סעיף העקרונות בזכות לשוויון זכויות אזרחי וחברתי – להידחות. לעמדתו, יש להבחין בין הבטחת שוויון זכויות מלא בכל הקשור לזכויותיו האינדיווידואליות של הפרט, לבין זכויותיו הלאומיות הייחודיות של הקולקטיב היהודי, שמדינת ישראל היא ביתו הלאומי. זהות המדינה כיהודית, בה יש זכויות לאומיות רק לעם היהודי, אינה גורעת מחובתה לקיים שוויון זכויות אישיות מלא לאזרחיה. לטענתו, העתירות אינן מצביעות על הפלייה לכאורה של חוק הלאום ביחס לזכויות פרט אינדיבידואליות, אלא הטענה היא להפלייתם והדרתם של מיעוטים לאומיים במישור זהותם הקבוצתית הלאומית. לעמדת היועמ"ש, סעיף העקרונות משקף ומעגן עקרונות חוקתיים באשר למרכיבי זהותה הלאומיים של המדינה כמדינה "יהודית", מבלי לגרוע ממרכיבי זהותה ה"דמוקרטית", לרבות מחובתה של המדינה לנהוג בשוויון זכויות מלא ביחס לזכויות האינדיבידואליות של כלל אזרחיה כפרטים. לטענתו, זו הפרשנות הנכונה והמקיימת של חוק הלאום והיא הרמונית עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. עיגון זכויות הפרט נעשה בחוקי יסוד אחרים שזו תכליתם. לאזרחים שאינם יהודים יש זכות להגדרה עצמית במרחבים אחרים – קהילתיים ותרבותיים – שאינם לאומיים. הכנסת והיועמ"ש מדגישים כי חוק הלאום רק "חידד" את המתח בין הזהות היהודית לזהות הדמוקרטית של המדינה.
20. טענותיהם של היועמ"ש והכנסת אינן משכנעות, ואין בכוחן לחפות על ליבתו המפלה והרעה של חוק הלאום. אכן, "מלים יפות אינן מספיקות להכשיר מעשים רעים" (בג"ץ 1113/99 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הדתות, פסקה 10 לפסק דינו של השופט י' זמיר (18.4.2000)). חרף "עטיפתו" של חוק הלאום בהצדקות לפיהן תכליתו לעגן את זהותה היהודית של המדינה ותו לא – מהותו עבור המיעוטים החיים במדינה היא לענה מרה וקשה לבליעה, בהיותו שולל את עקרונות הליבה של המדינה כמדינה דמוקרטית ומדיר את האזרחים הלא-יהודים החיים בישראל.
ב.1. תכליתו של חוק הלאום
21. הכנסת מדגישה בתגובתה, כי במהלך הדיונים בוועדה המשותפת, נבחנו ההצדקות לחקיקתו של חוק הלאום: הדיונים בוועדה המשותפת העלו צורך ליתן מעמד חוקתי למאפיינים הלאומיים של המדינה. חקיקתו של חוק הלאום מהווה מהלך חוקתי "משלים" לחקיקת חוקי היסוד העוסקים בזכויות אדם ולחוקי היסוד המשטריים. כמפורט בעמדת הכנסת, חוק הלאום הוא חוקתי מאחר שתכליתו לעשות קונקרטיזציה לעקרון יסוד גרעיני: אופייה היהודי של המדינה. משכך, הוא אינו סותר את עקרונות היסוד של השיטה. חוק הלאום מעגן ברמה החוקתית ערכים לאומיים – הם המאפיינים הגרעיניים של המדינה כמדינה יהודית – והוא אינו שולל את המאפיינים הגרעיניים של המדינה כמדינה דמוקרטית. חוק הלאום רק מגדיר, באופן דקלרטיבי, את המאפיינים הזהותיים-לאומיים של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי, וזאת לצד זהותה הדמוקרטית של המדינה המעוגנת בחוקי יסוד אחרים שעניינם זכויות האדם. מאחר שהערכים הדמוקרטיים של המדינה עוגנו בחוקי יסוד והמהפכה החוקתית של זכויות האדם "שחקה" והחלישה את עוצמת הגיבוי למרכיב "היהודיות" של המדינה, עלה הצורך לעגן גם את הערכים היהודיים בחוק יסוד. לעמדת הכנסת, חוק הלאום הביא לכך שגם הזהות היהודית, ולא רק זו הדמוקרטית, תהא מעוגנת חוקתית. זאת, כמענה למי שמטיל ספק בלגיטימציה של הזהות היהודית של המדינה וכדי ליצור "סימטריה" חוקתית בין שתי הזהויות של המדינה ומניעת "שחיקה" במעמד הזהות היהודית, כפי שעולה מההיסטוריה החקיקתית של חוק הלאום.