האם היותה של ישראל מדינה יהודית גורע מכוחו של עקרון השוויון בה? לדעתי התשובה היא בשלילה. ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אף הם – כערכיה כמדינה דמוקרטית – דוגלים בעקרון השוויון..." (מבחר כתבים כרך ד – על בית המשפט ושופטיו 171 (2017); ההדגשות הוספו).
28. פרופ' קרמניצר עמד על השמטתם המכוונת של עקרון השוויון והדמוקרטיה בחוק הלאום ועל הפגיעה שהוא מסב למיעוט, כדלקמן:
"זהו טיבו האמיתי של חוק הבלע הזה: הוא חוק העליונות היהודית במדינת ישראל. וכדי להסיר כל ספק, כדי להעביר את המסר הלא־ייאמן הזה במלוא חדותו ועוצמתו המבהילות, היה צריך להימנע מאזכורם של האזרחים הלא־יהודים כמי שהם בעלי זיקה קניינית־ריבונית למדינה. היה צריך — לשיטתם של יוזמי החוק ותומכיו — להימנע מאזכור דמוקרטיה ושוויון. כל אזכור כזה מעמעם את המסר החשוב מכול — עליונות יהודית. התנהלותו זו של המחוקק הביאה לכך שישראל שברה את השיא של לאומנות גסה ומדירה [...]
חוק יסוד הלאום מעלה לשמיים את חשיבותו של הלאום היהודי, אך בה בעת הוא נמנע מהכרה בזכויות הקבוצתיות־תרבותיות של המיעוטים שאינם יהודים, זכויות שנובעות מן הזכות לכבוד אנושי. וכדי להוסיף פצע לחבּורה, הוא מפחית ממעמדה של השפה הערבית. בכל אלה בועט החוק החוצה מן המדינה את האזרחים והמיעוטים הלא־יהודיים. הוא מבצע בהם טרנספר סמלי, ומשפיל אותם. בכך מזהה החוק את המדינה היהודית עם השפלת האחר, שאינו יהודי, ועם רמיסת תחושת הערך העצמי שלו"
(מרדכי קרמניצר "שבע הערות על חוק הלאום" חוקתיות, כינון חוקה וריבונות - מבט תיאורטי והשוואתי 39-38 (אמל ג'מאל, נאוה זוננשיין ואמיר פאח'ורי עורכים, 2020)).
דברים ברוח דומה כתב פרופ' ידידיה שטרן בהתייחס לגריעתו של עקרון השוויון מחוק הלאום:
"התבוננות מקצועית בחוק – הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה החברתית – מעצימה את התחושה כי מדובר בתקלה בעלת ממדים היסטוריים.
רבות דובר בפגיעה שהחוק מסב למיעוטים הלא-יהודים החיים בתוכנו. גריעתו של ערך השוויון מאוששת את האמירה של חלק מהדרוזים שהם נמנים על הקבוצה היהודית בנשיאה בחובות ועל הקבוצה הערבית בקבלת זכויות. הכתף הקרה שהכנסת הפנתה להכרזת העצמאות נותנת משנה תוקף לתחושה של הערבים שישראל היא מדינה יהודית לערבים ומדינה דמוקרטית ליהודים"
(ידידיה שטרן גול עצמי מרהיב (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1.8.2018)).
29. אולם, במופע בודד, מצא חוק הלאום להתייחס לשפה הערבית, ושמא במשתמע גם להתייחס לכעשרים אחוזים מאזרחי המדינה כ"נוכחים נפקדים" – נוכחים לעניין הפגיעה בשפתם, ונפקדים על שום ההתעלמות המופגנת מקיומם במרחב המדינתי. איזכור השפה הערבית נעשה רק כדי לפגוע במעמדה המשפטי הקיים ולגרוע ממעמדה משפה רשמית לשפה "בעלת מעמד מיוחד". כך, ההתייחסות היחידה בחוק הלאום אל המיעוט הערבי נעשית לצורך פגיעה במיעוט.