30. הנה כי כן, התעלמותו המוחלטת והלעומתית של חוק הלאום, בשונה מחוקי יסוד אחרים, מ"נוסחת האיזון" המקובלת של מדינה יהודית ודמוקרטית, מהמיעוטים במדינת ישראל ומהשוויון היא השמטה מוכוונת מטרה שתכליתה לפגוע בדמוקרטיה ובעיקרון השוויון, והיא מגיעה על רקע העדר השוויון בפרקטיקה שקדמה לחקיקתו של חוק הלאום, דבר שיחמיר עוד יותר את הפגיעה הקיימת בשוויון.
ג. סעיף 4 לחוק הלאום – שפה
31. הוראת סעיף 4, שכותרתה "שפה" (להלן: סעיף השפה) קובעת כי:
"(א) עברית היא שפת המדינה.
(ב) לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק.
(ג) אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק-יסוד זה" (ההדגשות הוספו).
32. לטענת העותרים, סעיף השפה פוגע במעמד של השפה הערבית. בפרקטיקה, עוד בטרם חוקק חוק הלאום, רשויות השלטון נהגו בשפה הערבית באופן שאינו מתיישב עם מעמדה הרשמי. בין הפרקטיקה הפסולה לבין עיגונה החוקתי יש פער רב. הוראת סעיף השפה, לפיה הוא אינו "פוגע במעמד שניתן בפועל" – מהווה ניסיון להנציח פרקטיקה בלתי חוקית כשלעצמה.
לעמדת הכנסת, למרות לשונה של החקיקה המנדטורית אשר העניקה לשפות העברית והערבית מעמד שווה – החקיקה והפסיקה העניקו לשפה העברית מעמד בכורה, כביטוי להיות המדינה "מדינה יהודית". לכן, הוראת סעיף השפה בחוק הלאום ביחס למעמד השפות – תואמת את מעמדן בפועל. חוק הלאום אינו פוגע במעמד הקיים של השפה הערבית, מכיוון שבפועל יש פער במעמד של שתי השפות. חוק הלאום מבקש לשקף את המצב הקיים של שתי השפות במדינה. יתרה מכך, לטענת הכנסת, בכך שחוק הלאום העניק מעמד חוקתי לשפות העברית והערבית, תוך מתן הגנה חוקתית למעמדה של השפה הערבית בפועל – הוא "שידרג" את השפה הערבית.
לעמדת היועמ"ש, "עיקרו" של סעיף השפה הוא הצהרתי-סמלי (סעיף 196 לתגובת היועמ"ש). חוק הלאום משקף את הפסיקה בנוגע למעמד הבכורה של השפה העברית כשפה עיקרית, ולכן הוא אינו פוגע בזכויות הפרט לשוויון או לכבוד ואינו סותר את עקרונות היסוד של השיטה.
33. לערבית הוקנה מעמד רשמי בחקיקה מנדטורית אשר עומדת בתוקפה. סימן 82 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 עד 1947 (להלן: דבר המלך במועצה), קובע כי עברית וערבית הן שפות רשמיות במדינה, כדלקמן:
"כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות בתחומים שייקבעו עפ"י צו מאת הממשלה יפורסמו (באנגלית) בעברית ובערבית. בכפוף לכל תקנות שתתקין הממשלה מותר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט".