46. הנה כי כן, ההיסטוריה החקיקתית מלמדת על התכלית המובהקת של סעיף ההתיישבות היהודית (השוו: עניין מנסור, פסקה 66 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז ("אכן, עמדותיהם של חברי כנסת ומשתתפים נוספים בהליך החקיקתי אינה חזות הכול... אולם, מן הדיונים שנערכו בכנסת עולה בבירור כי לא הקהילתיות ככזו היא שעמדה לנגד עיניהם של המתדיינים...")). לנגד עיניהם של מנסחי חוק הלאום עמדה המטרה המוצהרת של ביטולו דה-פקטו של המצב המשפטי ששרר לאחר הלכת קעדאן וחוק ועדות קבלה. הצהרות אלו של חברי הכנסת עלו במפורש בדיונים בוועדה המשותפת, לפיהן חברי הכנסת ביקשו לקדם באמצעות סעיף ההתיישבות היהודית תכלית שעניינה יצירתה של נורמה חוקתית אשר "תגבור" על הלכת קעדאן ותרוקן אותה מתוכן – משמע, לשלול את עיקרון השוויון בהקצאת קרקעות מדינה ולפעול על פי קריטריון מפלה של השתייכות לאומית. כך, למשל, ח"כ בצלאל סמוטריץ' אמר כי "סעיף 7(ב) נועד לא לייצר דקלרציה, אלא לייצר יכולת מעשית ברורה" (ראו: סעיף 104 לתגובת הכנסת; פרוטוקול מס' 17 מישיבת הוועדה המשותפת מיום 12.7.2018, בעמ' 80: "אני שם את זה על השולחן – הוא נועד להפוך את פסק דין קעדאן"). יוזמי החוק הצהירו במפורש שמטרתם "להתגבר" על הלכת קעדאן, לפיה אין להפלות בין אזרחים יהודים לאזרחים שאינם יהודים גם ביחס להקצאת מקרקעין ודיור. לא זו אף זו, זה היה נוסחו המקורי של סעיף ההתיישבות היהודית, אשר ביקש בגלוי ובבוטות, לבטל בהינף קולמוס את הלכת קעדאן, באופן גורף. אמנם, "עמדתו של חבר כנסת כזה או אחר, ואף עמדתם של מציעי החוק ויוזמיו, אינה משקפת בהכרח את עמדתו של 'המחוקק', שהינו גוף המורכב מחברים רבים המייצגים את מגוון הדעות הפוליטיות של אזרחי המדינה" (בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת, פס' 47 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (15.4.2015)), אך "צריך מידה רבה מאד של תמימות ועוורון כדי לא לראות את כוונת המחוקק לפגוע בזכות לשוויון" (עמיר פוקס נזקי חוק הלאום (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 3.12.2020) (להלן: פוקס, נזקי חוק הלאום)). התכלית המוצהרת הייתה לשנות את המצב המשפטי שנוצר לאחר קיומה של הלכת קעדאן, ולהתיר לרשויות המדינה להעדיף את קבוצת הרוב היהודי בהתיישבות, מבלי שהפליה על בסיס דת ולאום תהא אסורה.
נקבע כי "לעבודות ההכנה של חוק משקל בקביעת תכליתו [...] אך שנים ספורות חלפו מיום חקיקת חוק היסוד ועד עתה, ולכאורה אין לפרש את חוק היסוד באופן המנוגד לתכליתו העולה מעבודות ההכנה" (בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94 (1995), פסקה 4 לחוות דעתה של השופטת ד' דורנר). גם במקרה שלפנינו עברו אך שנים ספורות ממועד חקיקתו של חוק הלאום. עבודות ההכנה מלמדות במפורש שחוק הלאום נועד למנוע שוויון, ולא ניתן לפרשו באופן המנוגד לתכליתו העולה מעבודות ההכנה. התכלית המוצהרת והמפורשת שעמדה לנגד עיניהם של מנסחי החוק הייתה לפגוע קשות בעקרון השוויון באמצעות ביטולו דה-פקטו של המצב המשפטי ששרר לאחר הלכת קעדאן וחוק ועדות הקבלה, כלומר חובת המדינה לנהוג בשוויון בהקצאת משאבי המדינה, ובכלל זה במקרקעין (ויוער כי חוק ועדות קבלה כשלעצמו חוקק בתגובה להלכת קעדאן וכדי "לרכך" את משמעויותיה המשפטיות).