47. בעניין סבח, המתווה החקיקתי שילב בין עילות "סל" ספציפיות ועמומות המאפשרות לוועדת הקבלה שיקול דעת האם לקבל מועמד ליישובים, בצירוף עם הוראה כללית בחוק האוסרת על הפליה. מנגנון זה נועד, לכאורה, למנוע הפליה. מתווה חקיקתי זה קבע במפורש – עלי ספר – הוראת איסור הפליה (אף שעל פי שופטי המיעוט באותו עניין – עמם אני מסכים – סברו כי מנגנון זה מאפשר הפליה "נסתרת").
לעומת זאת, המצב בענייננו שונה וחמור לאין שיעור: סעיף ההתיישבות היהודית בחוק הלאום נועד לאפשר הפליה ולמנוע מצב משפטי של שוויון, כפי שיוזמי החוק אמרו בפה מלא. בחוק הלאום נעשה שימוש (מכוון) במונחים רחבים ועמומים, שמטרתם "לכסות" על הפגמים החוקתיים החמורים בשל פגיעתו האנושה בליבת ערכי השיטה. סעיף ההתיישבות היהודית נוסח בעמימות כדי "לערפל" את תכליתה המוצהרת והמובהקת של הנורמה המפלה.
48. הכנסת טוענת כי חוק הלאום מנוסח במכוון באופן דקלרטיבי וכי הוא אינו כולל הוראות אופרטיביות או הקנייה מפורשת של זכויות אישיות לפרט. עם זאת, הכנסת מטעימה כי לחוק הלאום יש השלכות מעשיות (ראו: סעיפים 237-236 לתגובת הכנסת). כך, לטענתה, אף שמדובר בעיגון ערך ההתיישבות כעיגון דקלרטיבי, אין משמעותו כי ערך זה חסר תוכן מעשי. גם היועמ"ש מציין כי חוק הלאום הוא הצהרתי "ברובו" (סעיף 129 לתגובת היועמ"ש) וטוען כי נוסח הוראת סעיף ההתיישבות היהודית הוא נוסח הצהרתי ועמום.
שניות זו בהתייחסות – "הצהרתי" מחד גיסא, אך "אינו חסר תוכן מעשי" מאידך גיסא, בבחינת "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך" (קהלת ז יח) – מוקשית היא בעיני. שהרי, אם יש תוכן ומשמעות מעשית להוראה זו, היא אינה סמלית או הצהרתית בלבד. מכל מקום, אין בידי לקבל טענה זו. אכן, מההיסטוריה החקיקתית עולה כי הוראת סעיף ההתיישבות היהודית לא נועדה להיות הצהרתית בלבד. שותף אני לעמדתו של ד"ר אורי אהרונסון, הסבור כי קריאה הצהרתית של חוק הלאום מעוררת קשיים מאחר שלשון חוק הלאום מנוסחת בלשון משפטית והוא נקרא על פניו כצופה אכיפה שלטונית של הוראותיו או פעולה שלטונית המבוססת עליהן (אורי אהרונסון "חוק הלאום בראי חוקי-היסוד האחרים" טיוטה להערות קומנטר מאמרים (המכון הישראלי לדמוקרטיה, טרם פורסם); אורי אהרונסון "חוקה ליום סגריר: חוק הלאום והרוב היהודי" תרבות דמוקרטית 20 (צפוי להתפרסם, 2021)). קריאה הצהרתית של חוק הלאום אינה מתיישבת עם האופן בו מתפרשים ומיושמים יתר חוקי היסוד, באופן היוצר תוצאות משפטיות מובהקות ו"גם אם לחוק הלאום תפקיד הצהרתי מובהק, המסורת החוקתית הישראלית מקשה על קריאתו כבעל ערך הצהרתי בלבד, כלומר כטקסט שאין לו מעמד אכיף במשפט" (שם). סעיף ההתיישבות היהודית מנוסח בלשון אופרטיבית: "המדינה תפעל על מנת לעודד ולקדם..." והוא מחייב את המדינה לפעול למימושו של ערך לאומי של פיתוח התיישבות יהודית על חשבון ערך השוויון ותוך פגיעה אנושה בו. וזאת יש לזכור, כי משאב הקרקעות הוא משאב מוגבל.