4. עם קבלת בקשת רשות הערעור ניתנה החלטה לפיה "דין בקשת רשות הערעור ברכיב הראשון – אי מסירת הודעה על תנאי עבודה – להידחות על הסף. קביעת בית הדין האזורי היא קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה נוכח מדיניות ההתערבות המצומצמת בפסקי דין בהליך דיון מהיר (דב"ע (ארצי) נז/9-212 קוריאט – שובל [פורסם בנבו] (27.4.1998)), המוגבלת בעיקר למקרים בהם נפלה טעות משפטית בולטת בפסק הדין או טעות משפטית שהשלכותיה משמעותיות והאינטרס בתיקונה עולה על האינטרס בניהול מהיר של ההליך (בר"ע (ארצי) 10060-09-15 נתיבי רוני בע"מ - חייאב [פורסם בנבו] (21.9.2015); בר"ע (ארצי) 28205-05-18 Hafz Adil – עין גדי תיירות. [פורסם בנבו] (7.8.2018))". במקביל, נוכח מורכבות הסוגיה בעילה הפנסיונית מצד אחד והסכום הנמוך שבמחלוקת (3,542 ש"ח) מהצד האחר, הוצעה לצדדים הצעה לסיום המחלוקת. המבקש קיבל את ההצעה, אך המשיבה התנגדה לה ומשכך ניתנה החלטה נוספת המחייבת את המשיבה להשיב לבקשת רשות הערעור בעילה הפנסיונית.
5. המשיבה טענה בתשובתה כי אין להתערב בפסק הדין, מאחר ש"על המערער לבחור צו הרחבה אחד על פיו הוא מבקש לקבל את זכויותיו ואין הוא יכול לברור לו סעיפים מצו כזה או אחר בהתאם גחמותיו". המשיבה הוסיפה וטענה כי עיקר עיסוקה, כפי שהוכח בבית הדין האזורי, הוא הפעלת בית קפה ומסעדה וכי המאפים אשר נאפים בתנוריה נמכרים במקום, לצד מוצרים נוספים שאינם מוצרי מאפה, ו"אינם מיועדים להפצה המונית".
דיון והכרעה
מתן רשות ערעור ותמצית ההכרעה
--- סוף עמוד 5 ---
6. לאחר בחינת פסק הדין, בקשת רשות הערעור, התשובה לבקשה וכלל חומר התיק, ומשהצדדים נמנעו מלהתייחס לאפשרות שהוצגה להם לפיה נעשה שימוש בסמכות המוקנית לנו בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, החלטנו, משמצאנו כי זכויות הצדדים לא ייפגעו, לדון בבקשת רשות הערעור בעילה הפנסיונית כבערעור ולדחות את הערעור שלא מטעמיו של בית הדין האזורי. לגישתנו, כפי שנפרט להלן, לא הוכח כי יש לסווג את המשיבה כחלק מענף האפייה, אך אילו היה מוכח כך (כפי שפסק בית הדין האזורי בניגוד לקביעתנו) היה חל על המבקש (שיהפוך עם מתן רשות הערעור ל"מערער") צו ההרחבה "מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בענף התעשייה" (להלן – צו ההרחבה בתעשייה) שפורסם ביום 5.7.2006 (י"פ 5525, 3105) לפיו חובת הביטוח הפנסיוני של עובד היא "החל מהחודש הראשון לעבודתו של כל עובד".