--- סוף עמוד 37 ---
פסקה 8 (7.5.2015)). השאלה אם יש מקום לעשות שימוש בכלים הקיימים בפקודת בזיון בית משפט כאשר מדובר בהסכם פשרה, ראוי לה להתברר על פי תכליתה ואופיה האמורים של הוראות סעיף 6 לפקודת הבזיון, כמו גם על פי אופיו וטיבו של הסכם הפשרה הספציפי (עניין עזרא, עמ' 346).
69. הכלל הוא אם כן כי בהינתן מחלוקת לגיטימית בפרשנותו של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, "דרך המלך" היא "לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של בזיון בית משפט" (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 (9.12.2013) (להלן: עניין יקבי ירושלים); ראו גם: רע"א 6777/15 פלד נ' בגדדישבילי, [פורסם בנבו] פסקה 3 (17.12.2015); רע"א 1932/18 נמבר נ' רושל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (29.3.2018)). אך כאשר מדובר במחלוקת "מדומה" או במחלוקת הנגועה בחוסר תום לב, ניתן להכריע בה גם במסגרת הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט (עניין יקבי ירושלים, שם; רע"א 4319/12 שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 (18.6.2012)).
70. בענייננו, מכלול התמונה מגלה כי לא נפל כל פגם בהכרעת בית המשפט המורה על אכיפת הסכם הפשרה והשתת קנס בהתאם לפקודת בזיון בית משפט.
ראשית, במסגרת ההחלטה המשלימה בבקשת הבזיון השנייה, בית המשפט נתן דעתו לקיומן של מחלוקות פרשניות בנוגע להסכם הפשרה, בהבהירו כי "הקביעות בהחלטה הינן מקום בו מעשי המשיבות היו הפרה ברורה של פסק הדין הבסיסי". בית המשפט בהליך הבזיון השני בחן, אחת לאחת, את ההפרות שלגביהן הכריע פסק הדין שדן בתביעה, ו"ליקט" אך ורק את ההפרות אשר נקבע לגביהן כי לא ניתן לומר שחלה בעניינן מחלוקת פרשנית בנוגע להסכם הפשרה.
שנית, לא רק שאין מניעה להטיל במקרים המתאימים קנס באופן מידיי, בלא להמתין להפרה שתבוא לאחר הטלתו (ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר - משק פרחים "דן", פ"ד נח(4) 184 (2004)), אלא שבמקרה זה, כבר במסגרת רע"א 3901/12 [פורסם בנבו] הכריע בית משפט זה כי נוכח הפרות הסכם הפשרה, היה מקום להשית סנקציה על תנאי על המשיבות, על מנת להרתיען מפני ביצוע הפרות חוזרות. בהתאמה נקבע כי על המשיבות יוטל קנס "בסך של 500 ש"ח בגין כל יום בו יפרו בעתיד את פסק הדין שנתן
--- סוף עמוד 38 ---
תוקף להסכם הפשרה, וזאת החל מיום המצאת פסק דין זה לצדדים." ממילא, חיוב המשיבות בתשלום קנס בגין הפרות שאירעו מאותו מועד שבו ניתן פסק הדין ברע"א 3901/12 [פורסם בנבו] אינו עולה כדי השתת "סנקציה עונשית על העבר", כפי שטענו המשיבות.