הפרת עקרון תום הלב בהקשר זה עשויה להתרחש כאשר צד לחוזה נוקט בהקפדה דווקנית על לשון החוזה מקום שההקפדה אינה נחוצה ויש בה להכשיל את הגשמתו [...]. עקרון תום הלב מטיל על הצדדים במישור זה את החובה להגשים את רוחה של הנורמה המשפטית המפורשת החלה על ההתקשרות ביניהם, גם כאשר הדבר חורג מלשון הנורמה." (שם, פסקאות 36-35).
משמעותו של דבר היא כי לא תמיד עמידה על קוצו של יוד היא הדרך המקובלת לקיים חוזה בתום לב. לעתים דווקא וויתור מזערי ונקיטת גמישות בקיום החוזה כאשר לא נגרם לצד המופר כל נזק, הם הדרך המקובלת והמצופה. לעתים
--- סוף עמוד 41 ---
עמידה עיקשת על כל תג ותג של החוזה מבלי שהחריגה מהמוסכם הסבה נזק לאיש, היא זו החורגת מהשורה (ע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן-דוד, פ"ד מה(5) 661, 667 (1991)).
76. אכן בחוזים ארוכי טווח כבענייננו, ישנה חשיבות לעמידה מוקפדת יותר בקיום החוזה ככתבו וכלשונו ויש להתנהג ביתר תום לב בקיום החוזה (וראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 84 (מהדורה רביעית 2019) בעניין מה שמכונה "חוזה יחס"; ע"א 11039/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 51 (6.7.2011); ע"א 8143/14 חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] (29.1.2017)). אלא שגם בחוזים כאלו נדרשת שקילה מדודה ונכונה בנקיטת התרופות המגיעות לצד לחוזה (וראו בעניין זה: ע"א 6907/16 אקרמן נ' כפיר קבלנות בניין בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 36 (20.12.2017)).
77. כאמור, נראה לי כי במקרה זה, התנהלותם של שני הצדדים לא הייתה ללא רבב. זה כמפר וזה כנפגע. גם קשה לאמוד במסגרת אומד הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי איזה משקל ניתן לכל הפרה והפרה. אבל יהיה המשקל אשר יהיה, במכלול הנתונים טענת ההפרה בנוגע ל"איור השמש" אינה משמעותית (והשוו: ע"א 3912/90 Eximin S. A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 76 (1993)). על כן, כאמור איני רואה מקום לשנות מסכום הפיצויים או מסכום הקנס שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.
78. בשולי הדברים אציין כי גם לא מצאתי מקום להתערב בשיעור ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי בשים לב לכלל כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור ההוצאות שהשיתה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391, 395 (2005)). במכלול נסיבות העניין, גם לא מצאתי כי יש בקבלת טענה בודדת כאמור של המשיבות כדי להפחית משיעור ההוצאות שהושת עליהן לשלם בבית המשפט המחוזי.