--- סוף עמוד 128 ---
טענה מרכזית בעתירות הייתה כי הפגיעה החוקתית נובעת מכך שההפרדה מבטאת, מיניה וביה, תפישה היררכית שבה ידן של נשים על התחתונה, או תפישה סטריאוטיפית של הלומדות במסלול הנשים. היא יוצרת או מנציחה סטיגמות, עלולה ליצור "מדרון חלקלק" ביחס למעמדן של הנשים בחברה, ויכולות להיות לה השפעות ארוכות טווח בהקשר זה. על מנת להכריע בטענות אלה, נידרש לארבעה נושאים: אחד, שילוב כיעד חברתי. שני, תפישות פמיניסטיות. שלישי, החינוך כשדה ההפרדה. רביעי, הניתוח של המשפט.
7. שילוב חברתי כיעד. החברה שואפת לשוויון. ובניסוח על דרך השלילה – שואפת להעדר הפליה. ואולם, החברה מורכבת מקבוצות שונות. השאיפה לשילוב מלא דורשת הכרה במציאות כפי שהיא. לעיתים החכמה היא לצעוד עם קבוצה ולא לכפות עליה הסדר שאינו מתאים כעת. אם תרצו, אבולוציה ולא רבולוציה. כמובן, יש תהליכים שאין להשלים עמם באופן מיידי. לדוגמא, רצח על רקע "כבוד המשפחה" או שימוש בכוח פיזי נגד ילדים. לעומת זאת, יש מקרים שיפים להם ההדרגתיות והשילוב מתוך הבנה של צרכי הקבוצה. כך הדגיש הרב אברהם יצחק הכהן קוק במשפט העברי, לפני למעלה ממאה שנה, ביחס לשאלה של אכילת בשר ותנועת הצמחונות, כי לעיתים החברה האנושית – כמו העולם – מתקדמת בצורה של תהליך התפתחותי הדרגתי (אפיקים בנגב, פרק א; טללי אורות, פרק ה; חזון הצמחונות והשלום, פרק א). החברה החרדית מורכבת ובעלת אורח חיים משלה. יש לזכור כי לא מוטלת על הגבר החרדי חובה להתפרס מעיסוק במשפטים, או כי בת החברה החרדית חייבת לעסוק בתחומי הרפואה. אם החברה הכללית מעוניינת לעודד את בני ובנות החברה החרדית לעסוק במקצועות אלה ואחרים, יש לעשות זאת מתוך הבנה.
כך מכח קל וחומר. בעניין בני הישיבות (בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פ"ד סא(1) 619 (2006)) קבע הנשיא א' ברק כי החוק הדוחה את שירותם הצבאי של תלמידי ישיבות אינו עומד במבחנים החוקתיים כשלעצמם. עם זאת, העתירה נדחתה על רקע ההבנה שמדובר בתהליך, ובנכונות של בית המשפט להעניק לרשות זמן נוסף כדי לבחון את הדברים במבחן הזמן והתהליך. לא שוויון ותו לא, אלא גם שאיפה לשוויון תוך התחשבות במציאות (שם, עמודים 713-712). כך נפסק תוך הכרה ב"נפגעים קונקרטיים" – מי שאינו פטור משירות צבאי ועליו לשאת בנטל כבד יותר בעקבות פטור שניתן לאחרים. הפסיקה לא קבעה "שוויון