--- סוף עמוד 140 ---
מן החומר עולה כי העניין נשקל, לרבות אפשרויות חלופיות, ובסופו של דבר נקבע כי סוג הפיקוח במשרד החינוך הוא בגדר קריטריון אובייקטיבי ומתאים. אכן, חלק מן העותרים הציגו מספר מוסדות לימוד שדומים למוסדות שמוגדרים ב"קהל היעד", מלבד סוג הפיקוח עליהם. אלא שמבחינה מעשית תלמידי מוסדות אלה יכולים ללמוד במסלולים הנפרדים מכוח רישומם כ"חריגים". העובדה שחלק מהתלמידים שמתקבלים למסלול הנפרד כ"חריגים" נבדלים אך במעט ממי שמתקבל בדרך המלך אין פירושה בהכרח כי מדובר בהפליה. הגדרת קהל היעד דרך הכלי של סוג הפיקוח על בית הספר – הגיון וסדר בצידה. כוחה בכך שהיא מאפשרת לבחון באמצעות מדד אובייקטיבי ויעיל האם התלמיד במסלול הנפרד שייך או היה שייך לחברה החרדית, תוך מתן אפשרות גם למי ש"נפגע" מהקריטריון להציג את מועמדותו. הקריטריון של פיקוח "חרדי" במשרד החינוך, בשילוב הכרה בחריגים, עונה בצורה טובה על הדרישות האמורות. הקריטריון של סוג הפיקוח אינו שרירותי אלא בגדר כלי עזר מועיל להבחנה בין בתי ספר "חרדיים" לכאלה שאינם, גם אם לא זהו המבחן המכריע. יתכן שמדדים אחרים היו מובילים גם הם ל"תוצאות" טובות, אך לא זהו המבחן, אלא האם נפל פגם בקריטריון שנקבע. תשובתי לכך היא שלילית. מטבעו של "כלל וחריג", שלעיתים קבוצה מסוימת של חריגים דומה מאוד לכלל, ומבחינה מהותית הייתה יכולה להיכנס גם "בדלת הראשית". כך, לצד חריגים שניתן לקבלם, גם אם שונותם רבה יותר, לצד מי שאין לקבלו גם דרך מסלול החריגים. איני סבור כי מצב כזה עולה לכדי הפליה, גם אם בפועל שני מועמדים דומים ייכנסו למוסד הלימודים בשתי דלתות שונות.
אשר לטענות כי מכסת החריגים שנקבעה אינה נותנת מענה שלם לכלל הקבוצות הרלוונטיות, אזכיר כי מדובר בתכנית שקרבה לקיצה, כאשר התכנית הבאה אמורה להיקבע תוך הפקת לקחים מהתכנית הנוכחית. ככל שהנתונים שיוצגו אכן יתמכו בטענה כי יש להגדיל במידה מסוימת את מכסת החריגים מבלי שהדבר יפגע בתכליות התכנית, חזקה על המשיבים הרלוונטיים כי ישקלו את העניין. יתרה מכך, על המשיבים הרלוונטיים לשקול את העניין מחדש, תוך התייחסות לכל הנתונים ואף הטענות שהושמעו בהליכים אלה. מכל מקום, לא הונחה בהליכים אלה תשתית עובדתית מספיקה לשם התערבותנו במכסת החריגים כפי שהיא כיום – ולא למותר להזכיר כי המכסה גדלה תוך כדי ובעקבות ההליכים המשפטיים.
--- סוף עמוד 141 ---