"קיומו של שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית עליה היא בנויה. פגיעה בעקרון השוויון משמעה לא רק פגיעה בפרט המופלה או בציבור החווה אפליה, כי אם 'גריעה מעניינו של הציבור כולו, מדמותה של החברה, מרווחתם של כל המרכיבים אותה' (בג"ץ 5755/08 ארן נ' ממשלת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (20.4.09) (להלן: עניין ארן))" (ההדגשה שלי-ע'ב') (עניין פלונית, פסקה 22; ראו גם: ברק מדינה "איסור הפליה במגזר הפרטי מנקודת מבט של תיאוריה כלכלית" עלי משפט ג 37, 56-55 (2003)).
בהקשר זה יש להפנות את תשומת הלב לכך שתוכנית החומש לא נולדה בשל דרישה שעלתה "מהשטח", מהציבור החרדי עצמו, לאפשר לבנותיה ולבניה לימודי השכלה גבוהה בהפרדה; אלא מדובר בתוכנית שיזמה המל"ג ושהונחתה "מלמעלה", מתוך הנחה שעל מנת למשוך את הציבור החרדי אל האקדמיה יש להבטיח לו הפרדה בין נשים לגברים (ראו: צבי טריגר "קול במרצה ערווה: סובלנות פטריאכלית והפרדה בין המינים באקדמיה כהטרדה מינית ממוסדת" משפטים על אתר יד 89, 95 (תש"פ)). יש לתת את הדעת אף לכך שבשנת 2019 הגיעה המל"ג למסקנה כי היענות הציבור החרדי ללימודים בהפרדה אינה מספקת – וכדי לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה, הרחיבה המל"ג את אפשרותם של מי שאינם עונים להגדרה "חרדי" להירשם למסלולי הלימוד בהפרדה. נמצאנו למדים שמצד אחד, אין זה מובן מאליו שהפרדה בין גברים לנשים היא כורח המציאות; ומצד שני, תוכנית החומש היא שיוצרת ומנציחה מציאות של הפרדה. מעת שקנתה לה שביתה במוסדות להשכלה גבוהה, החשש הוא מ"נרמול" של ההפרדה והתפשטותה ברחבי האקדמיה וממנה החוצה אל שוק העבודה; ולא רחוק היום שבו בשם התכלית של שילוב חרדים בשוק התעסוקה, שהיא כאמור תכלית ראויה, תותר הפרדה בין נשים וגברים גם במקומות עבודה.
באותו עניין אוסיף, כי המציאות היא שתפקידי המפתח ומוקדי הכוח בחברה הישראלית, ובין היתר בתחומי הכלכלה, העסקים והפוליטיקה הישראלית, עדיין נשלטים על ידי רוב גברי משמעותי. מכיוון שלאקדמיה נודעת חשיבות ככזו שפותחת את הדלת לזירות אלה, הרי שהפרדה באקדמיה מקבעת את מקומן של נשים "מחוץ למשחק" גם בעולם התעסוקתי. יתרה מזאת, מתברר כי חלק ממקצועות הלימוד הנלמדים כיום בהפרדה מגדרית פתוחים להרשמה למגדר אחד בלבד – כך שיש מקצועות שבהם נשים חרדיות כלל לא יוכלו לעסוק בשל היותן נשים.
סעיף 3(ד)(3) לחוק איסור הפליה נותן גושפנקה ללימודים בהפרדה – האמנם?