ראשית, בהתייחס להשפעתם של מסלולי הלימוד בהפרדה על האקדמיה עצמה. כיתות הלימוד הן חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי במוסדות ההשכלה הגבוהה. בהתאם, טבעה של ההפרדה בכיתות הוא שתזלוג החוצה אל מרחבי האקדמיה – והאיסור שמוטל כיום על מרצות ללמד בכיתות המיועדות לגברים בלבד הוא דוגמא חמורה ומובהקת לכך. מהחומר שהובא לפנינו במהלך הדיון בעתירות מתברר עוד כי כיום נהוג לעקוף את האיסור שהטילה המל"ג על הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי, באמצעות חלוקת ימי הלימוד או מבני הלימוד בין כיתות הגברים וכיתות הנשים; וכי לצד הפרדה בכיתות, המל"ג מוכנה כיום לאפשר גם הפרדה במעבדות לימוד. העתירות שלפנינו, שאחת מהן תובעת לאפשר לימודים גם לתואר שני בהפרדה בין נשים וגברים, ובשתיים אחרות מבוקש להרחיב את תנאי הקבלה למסלולים אלה כך שתתאפשר קבלה גם של מי שאינו עונה על הגדרת "חרדי" שבתוכנית החומש, מעידות אף הן כי הפרדה מגדרית יוצרת רעב שאין לו שובע.
יתר על כן, "הדרתה של קבוצה מסוימת מהשיח הציבורי פוגעת לא רק בקבוצה המודרת אלא גם בשיח עצמו. 'שוק הרעיונות', על החשיבות הרבה הנודעת לו, אינו מבטא את כלל העמדות והגוונים השונים של החברה כאשר ההשתתפות בו מוגבלת מראש, או כשנחסמת הדרך האפקטיבית לעשות כן." דברים אלה, שנאמרו בעניין קול ברמה בנוגע למניעת השתתפותן של נשים בשידורי רדיו (פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז), מקבלים משנה תוקף כשעל הפרק עומדים לימודי השכלה גבוהה. הפרדה מגדרית ואקדמיה הן אוקסימורון. על מנת לקדם את המחקר המדעי, את הרחבת הידע ואת חקר האמת, לחוקרים ולמרצים נתון חופש אקדמי אישי – שתכליתו "להגן" עליהם מפני השפעות זרות ולא ענייניות על המחקר, ההוראה והפרסום המדעי (בג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה, [פורסם בנבו] פסקה 86 (10.11.2016)). הפרדה בהגדרה מהווה השפעה זרה על הלימוד והמחקר האקדמי, ועל כן היא היפוכו של חופש אקדמי אישי.
13. ועתה להשפעה הציבורית רחבת ההיקף הנודעת להפרדה. האקדמיה היא מעצם טיבה וטבעה זירה ציבורית, וככזו היא "שייכת" לכלל אזרחי המדינה כפרטים ולכל הקבוצות באוכלוסייה (השוו: עניין רגן, פסקה כט). המשמעות היא שלא ניתן "לשייך" את הפגיעה בזכויות נשים הנגרמת כתוצאה מלימודים בהפרדה, רק לאותן נשים ש"בחרו" להירשם למסלולי לימוד אלה:
--- סוף עמוד 119 ---