21. בתאריך 15.05.2020 הוגשה מטעם העותרים ב-בג"ץ 2941/20 בקשה נוספת לצו ביניים, וזו נדחתה באותו היום על-ידי חברתנו, הנשיאה א' חיות.
22. בתאריך 17.05.2020 כוננה ממשלת חילופים בהתאם לסעיף 13א לחוק-יסוד: הממשלה, לאחר שהכנסת הביעה בה אמון, לפי סעיף 13 לחוק-יסוד: הממשלה, ברוב של 72 נגד 46 מחברי הכנסת.
23. לאחר זמן מה, בתאריך 23.12.2020 התפזרה הכנסת ה-23, וזאת לפי סעיף 36א(א) לחוק-יסוד: הכנסת, בשים לב לעובדה שהממשלה לא הניחה על שולחן הכנסת את תקציב המדינה לשנת 2020, ותקציב זה ממילא גם לא אושר עד לתאריך 23.12.2020, שהיה המועד הקובע לעניין זה (לפירוט בנושא זה והשלכותיו, עיינו גם ב-בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת [פורסם בנבו] (23.05.2021) (להלן: בג"ץ התקציב)).
24. כהונת הכנסת ה-23 פקעה איפוא, ונקבע מועד לבחירות לכנסת ה-24, שנערכו בתאריך 23.03.2021.
--- סוף עמוד 12 ---
בעקבות הבחירות לכנסת ה-24, נשיא המדינה הטיל בתאריך 06.04.2021 את תפקיד הרכבת הממשלה על חבר הכנסת בנימין נתניהו, ואולם בתאריך 04.05.2021 תם המנדט, והדבר לא הסתייע. הנשיא הטיל לפיכך בתאריך 05.05.2021 את תפקיד הרכבת הממשלה, מכוח סעיף 9 לחוק-יסוד: הממשלה על חבר הכנסת יאיר לפיד, ובתאריך 02.06.2021 חבר הכנסת לפיד הודיע כי עלה בידו להרכיב ממשלה כממשלת חילופים (עיינו לעניין זה: בג"ץ 3897/21 עו"ד יוסי פוקס נ' חה"כ יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד [פורסם בנבו] (07.06.2021) (להלן: עניין פוקס)).
בעקבות זאת הוקמה, כידוע, הממשלה ה-36 כממשלת חילופים, וזו קיבלה את אמון הכנסת בתאריך 13.06.2021 והושבעה באותו היום.
25. טיעוני הצדדים בהקשר למבוקש על ידם וכן בהתייחס להתפתחויות הנ"ל יתוארו עתה בתמציתיות, תוך התמקדות באלו מביניהם שהם רלבנטיים להכרעה בעתירות, קרי לאותן טענות, אשר נוגעות לעניינים שלגביהם הוצאו צווים על-תנאי.
טענות העותרת ב-בג"ץ 2905/20
26. העותרת ב-בג"ץ 2905/20 התבקשה – בפתח הדיון בהתנגדות לצווים על-תנאי – להתייחס לטענה שהועלתה על-ידי המשיבים ולפיה העתירות הפכו לתיאורטיות נוכח פיזור הכנסת ה-23, בנסיבות המפורטות בפיסקה 23 שלעיל. על כך השיבה העותרת כי ההוראות הנוגעות לצמצום סמכויות הכנסת להביע אי-אמון בממשלה, כאמור בראש הראשון לצו על-תנאי אינן בגדר הוראת שעה. לתפיסתה, אלה אמורות לחול גם לאחר הבחירות לכנסת ה-24, ואף אם תכונן הממשלה ה-36 כממשלת חילופים, ולכן על בית המשפט לדון ולהכריע לגביהן. משכך, לשיטתה – אין מדובר בענייננו בסוגיות תיאורטיות, אלא בשאלות הדרושות הכרעה.
לחילופין, נטען כי אף אם העניינים הנדונים הפכו בינתיים לעיוניים, יש לדון בהם לגופם של דברים, בהתאם להלכה הגורסת כי יש מקום לעשות כך במקרים שבהם מתעוררת סוגיה חשובה שצפויה לחזור ולעלות בפני בית המשפט בעתיד הקרוב.