27. לגופו של עניין, העותרת טוענת כי לבית משפט זה יש סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית גם על תיקון לחוקי-יסוד. העותרת מבססת את עמדתה זו על הפניה לחוק-יסוד: השפיטה, שמקנה, לגישתה, לבית המשפט סמכות אינהרנטית וטבועה להכריע גם במחלוקות משפטיות שכאלו, וסמכות זו נובעת מעקרונות היסוד של השיטה. העותרת
--- סוף עמוד 13 ---
מוסיפה וגורסת כי מעצם העובדה שמלאכת כתיבת החוקה בישראל טרם הושלמה, משתמע כי לא מדובר במצב שבו הוכרע, ביודעין, שלא לתת סמכות לבית משפט זה לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי-יסוד.
28. טעם נוסף לסמכות השיפוטית הנטענת נובע, לגישת העותרת, מדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת, שהוכרה, לשיטתה, בפסיקתנו זה מכבר, ובגדר כך היא מפרטת כיצד ניתן להחיל את הדוקטרינה הנ"ל על כל אחת מהצווים על-תנאי שהוצאו כאן, כמתואר להלן:
ביחס לצו על-תנאי הראשון, נטען כי התיקון לחוקי-היסוד מצמצם בפועל את האפשרות של הכנסת להביע אי-אמון בממשלה, שהובטחה בחוק-יסוד: הממשלה המקורי והיא מעיקרי המשטר הדמוקרטי, כאשר הדבר נעשה כדי לבצר את קיומו של ההסכם הקואליציוני.
באשר לצו על-תנאי השני, העותרת גורסת כי לא התקיימו כאן אותן נסיבות חריגות, אשר מצדיקות עיגון של הוראת שריון על דרך של התנאת שינוי בהשגת רוב מיוחד, ומשכך נפגעים פה עקרונות הכרעת הרוב (הפשוט) והפרדת הרשויות, וכן ריבונותה של הכנסת. בנוסף, נטען כי סעיף השריון נקבע כהוראת שעה, וזאת שלא בתום לב וממניעים מזדמנים של סיעות הקואליציה, אשר חתמו על ההסכם הקואליציוני (שבעקבותיו גובשו: התיקון לחוקי-היסוד וחוק ממשלת חילופים). משכך לתפיסתה דינה של הוראה זו בתיקון מס' 8: בטלות.
ביחס לצו על-תנאי השלישי, לשיטת העותרת הכנסת קבעה הוראה בעלת תחולה רטרוספקטיבית ופרסונלית, תוך פגיעה בעקרונות הכרעת הרוב והפרדת הרשויות, זאת מאחר והבוחרים ציפו כי קולם בבחירות ישפיע על הרכבת הממשלה ועל נושאים חוקתיים נוספים בהתאם להסדרים שהיו קיימים באותה עת, ולא על פי הסדרים, אשר נקבעו רק בתום הבחירות כדי להתאימם לנוחות הקואליציה (הליך הבחירות נמשך, לפי גישה זו, עד הרכבת הממשלה ועד בכלל). ממילא הסדרים אלה – לא עמדו בפני הבוחרים בעת שהצביעו. לפיכך על ההסדרים (ככל שימצאו חוקתיים) לחול רק מהכנסת ה-24 ואילך, דהיינו לאחר שהסדרים אלה הוצגו בפני הבוחרים לכנסת ה-24 ובהתאם למקובל אצלנו לגבי שינויים חוקתיים שכאלה.