32. באשר לטענות בדבר היותן של העתירות עיוניות:
העותרת גורסת כי ביחס לצו על-תנאי הראשון, הוראות תיקון מס' 8 ימשיכו לחול גם בכנסות הבאות, ולכן אין מדובר בסוגיה תיאורטית.
באשר לצו על-תנאי השני, נטען כי על אף שהוא אכן מתייחס להוראת שעה שחלה רק בכנסת ה-23, הוא מחייב הכרעה נוכח חשיבות הדברים והשלכותיהם לעתיד.
באשר לצו על-תנאי השלישי, נטען כי התפזרות הכנסת ה-23 איננה מייתרת את ההכרעה, שכן ההסדרים הנתקפים אמורים לחול גם בתקופת כהונתה של הכנסת ה-24 ואילך, ככל שמדובר בממשלת חילופים.
33. עוד נטען ביחס לצו על-תנאי הראשון כי תיקון מס' 8 צימצם את יכולתה של הכנסת להביע אי-אמון בממשלה, שכן במקרה של הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית – לא תהיה אפשרות להציע את ראש הממשלה, או את ראש הממשלה החלופי המכהנים כראש ממשלה שיעמוד בראשות הממשלה, אם הצעת אי-האמון תתקבל. בהינתן ששניים אלה היו במקרה שלפנינו ראשי שתי הסיעות הגדולות בכנסת, העובדה שנשללה מהם האפשרות לכהן בראשות הממשלה – בממשלה שאמורה להיות מוקמת
--- סוף עמוד 16 ---
לאחר הצבעת האי-אמון – משמעותה היא ריקון למעשה של סמכות הכנסת להביע אי-אמון, וכבילתם לממשלת החילופים שהקימו.
34. באשר לצו על-תנאי השני, נטען כי סעיף השריון הינו פסול, והוא נועד לשרת צרכים פוליטיים ומידיים (הנפקת מעין "תעודת ביטוח" הדדית לסיעות הקואליציה מפני הפרת ההסכם הקואליציוני). מכאן שאף הוא נופל לגדר הקטגוריה של: שימוש לרעה בסמכות המכוננת. בהקשר זה הודגש כי השאלה היא לא האם לכנסת יש סמכות, כרשות מכוננת, לשריין חקיקת-יסוד ברוב העולה על 61 חברי כנסת, שהרי הדיון כאן יוצא מנקודת הנחה שקיימת סמכות כזו, אלא שהקושיה היא אם הכנסת עשתה שימוש לרעה בסמכותה זו. באשר להשגה שגרסה שסוגיה זו הפכה בינתיים לעיונית – נטען כי שריון הוראות חוקתיות ברוב מיוחד העולה על 61 חברי כנסת, למשך תקופת כהונה של כנסת אחת בלבד, היא תופעה העשויה לחזור על עצמה בהסתברות גבוהה, וכי גם לאחר תום כהונת הכנסת ה-23 מדובר בסוג מקרים המצדיקים הכרעה, גם אם השאלה אכן הפכה בינתיים לעיונית, מכוח פיזור הכנסת ה-23.
35. ביחס לצו על-תנאי השלישי, העותרת טוענת כי סיום כהונתה של הכנסת ה-23 – אין משמעו בהכרח הפסקת כהונת ממשלת החילופים עד להקמת ממשלה חדשה, ולכן צו על-תנאי זה איננו תיאורטי. בנוסף, צו זה מתייחס גם להוראות חוק ממשלת חילופים, והטענות ביחס לצורך בביטול סעיף 2 לחוק זה (שיש לו גם השלכות כספיות נכבדות) – ממשיכות להיות אקטואליות אף לאחר פיזור הכנסת ה-23.