557-555). בכל אלה ועוד די כדי להרחיק מעלינו את הדיון אליו מבקשים העותרים "לגרור" אותנו אליו בשעה זו. בענייננו אין מדובר במקרה הקרוב לקצה קצם של המקרים המצדיקים העלאת הדיון בשאלה. אין בטענות העותרים כדי להצדיק הידרשות לבחינת ביטולו של חוק יסוד. אף אם היה מדובר בעניין "המנוגד לעקרונות תום הלב" (פסקה 121 לחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ')), אין הדבר מצדיק דיון בדבר ביטולו של דבר חקיקה, קל וחומר ביטולו של חוק יסוד, כאשר נחמה פורתא מוצא אני במנגנון "התראת הבטלות" "המרוככת", שמשמעותו טרם הובהרה.
שימוש לרעה בסמכות מכוננת
14. משהגענו עד הלום, אוסיף מספר מילים נוספות לעניין דוקטרינת ה"שימוש לרעה בסמכות מכוננת" והאופן שבה יושמה על ידי חברי המשנה לנשיאה (בדימ') בענייננו. כביכול, בעת שימוש בדוקטרינת "שימוש לרעה בסמכות מכוננת" לעומת "תיקון חוקתי שאינו חוקתי", נשמרת ההבחנה בין התערבות בית משפט באופן בו נחקק חוק יסוד לבין התערבות שעניינה בתוכן חקיקת חוק יסוד. אולם דוקטרינת "השימוש לרעה בסמכות מכוננת" פרשה כנפיה, ואין היא מסתפקת עוד בשאלות הקשורות לאופן ההליך, אלא מתייחסת באופן ישיר גם למהותו ולתוכנו של ההסדר החוקתי. גם חברי המשנה לנשיאה (בדימ') מציין בפסקה 98 לחוות דעתו דכאן כי קיים קושי באימוץ מלא של דוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי" בהינתן העובדה שטרם הושלם מפעל חוקי היסוד במדינתנו. אלא שהקושי הקיים בביקורת שיפוטית על חוקי יסוד אינו נעלם על ידי שימוש בכותרת של "שימוש לרעה בסמכות מכוננת" חלף "תיקון חוקתי שאינו חוקתי". "שימוש לרעה בסמכות מכוננת" איננו שם קוד המכשיר קפיצה ו"דילוג" מעבר לשאלות סמכות בסיסיות. בוודאי לא בהינתן המבחן שאומץ על ידי חברי, המתבסס על בחינת "זיהוי" של נורמה חוקתית, ו"גולש" בקלות אל עבר מאפיינים מהותיים שונים תוך הותרת פתח רחב מאוד לשיקול דעת שיפוטי (וראו חוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז בעניין שפיר, ביחס למבחנים שהוצעו על ידי הנשיאה באותו עניין).
15. אדרבה, בעוד שדוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי" (הנתפסת, וכך גם על פי חוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ'), כמוקשית יותר ופחות מובנית מאליה) מתבססת לפחות על מסגרת אובייקטיבית מסוימת – "החוקה" עצמה, הרי שלפנינו הדגמה כיצד דוקטרינת "השימוש לרעה בסמכות מכוננת" עשויה לשמש פתח רחב לשיקול דעת שיפוטי בלתי מוגבל. זאת מבלי שהתקיים דיון זהיר בגדריה