32. בנוגע לחשבון בבינלאומי נטען כי שמו של מנשה הופיע במסמכים הנוגעים לחשבון זה, ובפרט במסמך המפרט את מספרי ה-SWIFT מהם התקבלו הכספים, באמצעותם ידע הבנק על מקור הכספים. נטען כי ביחס להעברה היחידה שלא היה כתוב לצידה מקורה, בשעתו, בטרם השינוי במשטר אכיפת הלבנת הון, לא הייתה חובה לתעד מי המעביר כאשר מי שבוחר אם לכתוב את שם המעביר הוא הבנק ולא המעביר עצמו. בנוסף, נטען כי הנאשם היה מעדכן את הבנק לפני שבוצעו ההעברות ומכאן שהנאשם לא עשה דבר כדי להסתיר מהבנק את זכויותיו של מנשה בחשבון. נטען כי רק ביחס להסכם ההלוואה יכולה לקום טענה של הסתרת זכויות. עוד נטען כי על פי עדותו של רפאל מימון (מנהל סניף הוד השרון בבנק הבינלאומי), מנשה מור אינו נהנה בחשבון וגם היום לא צריך להיות נהנה בחשבון ועל כן הבנק לא רומה. נטען כי על פי עדותו של רפאל מימון, למרות שצריכה להיות תרשומת של הבנק בנושאים של הלבנת הון, הדבר לא נעשה ביחס לנאשם.
33. נטען כי על פי עדותו של רפאל מימון, הסכם ההלוואה (ת/15) הוצג לו לראשונה כשהיה מנהל סניף הבנק ומכאן שאין קשר סיבתי בין האישורים להעברות הכספים לבין הסכם ההלוואה. עוד נטען כי אף בטרם הוצג הסכם ההלוואה, במהלך שנת 2008 ניתן מסמך המפרט הטבות להן זכאי הנאשם בגין העברות המט"ח העתידיות עוד בטרם הצגת הסכם ההלוואה ואושרו העברות של כ-10.7 מיליון ₪, אשר חורגות מהסכום הנקוב בהסכם ההלוואה, 1.4 מיליון אירו.
34. נטען כי הסכם ההלוואה נערך על ידי עו"ד גלמן לבקשתו של מנשה, כשכל מהותו ותכליתו להגן על מנשה, תוך ניצול תמימותו של הנאשם והקשר המשפחתי ביניהם ותוך קיומו של ניגוד עניינים שכן על אף שייצג את מנשה, קמה לו חובת נאמנות גם כלפי הנאשם.
עו"ד גלמן אישר כי הנאשם הבין ממנו שהמסמך הינו חוקי וניתן להציגו בפני הבנק. נטען ביחס לעו"ד גלמן כי תוך כדי ניהול הליך זה, התברר שהוא הועמד לדין בגין עבירות דומות בעניינם של לקוחות אחרים, בסמיכות זמנים לאירועים נשוא תיק זה, אך ביחס לתיק דנן לא נחקר באזהרה, כאשר החוקר גלעד אונגר מסר כי החוקרים לא ידעו שעו"ד גלמן מעביר כספים בין חשבונות הנאמנות ולמעשה ביצע עבירות הלבנת הון משום שהחקירה התמקדה במנשה ולא בנאשם.
באשר להצגת ההסכם לבנק, נטען כי לא הוכח שהסכם ההלוואה הוצג לגורם כלשהו מהבנק לפני שהוצג לרפאל מימון בשנת 2012, וזאת על יסוד טופס "הכר את הלקוח", כפי שיוזכר בהמשך. עוד נטען כי הבנק שלח לנאשם את מכתב ההתראה רק ביום 12.8.2012, חרף העובדה שכל אותה עת הוא התיר ואישר כל העברה מבעוד מועד.