70. סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, שלא כמות סעיף 3(א) לחוק, עניינו ברכוש שנעברה בו עבירה לפי חוק איסור הלבנה עצמו – עבירה "פנימית" לחוק איסור הלבנת הון – שכן המדובר בפעולה שנעשתה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח לפי חוק איסור הלבנה כדי לסכל את יישום החוק לגופו. "חובת הדיווח על אודות תנועות כספים גדולים ממקום למקום נתפשת אפוא כנושא בעל חשיבות נעלה, ומטעם זה מצא המחוקק לנכון לייחד בסעיף 3(ב) עבירה האוסרת על פגיעה בה או על שיבושה. האינטרס המוגן בהוראת סעיף 3(ב) הינו הצורך הדוחק בקיומו של דיווח ובאמיתותו של דיווח. העבירה המוגדרת בסעיף היא פגיעה ביכולתם של הבנקים לקיים דיווח אמיתי ונכון, ובתוך כך פגיעה ביכולתן של הרשויות ושל המשטרה להתחקות אחר מקורו של הרכוש. מכאן העבירה הנסבה על מעשים הנעשים ברכוש, לרבות מסירת מידע כוזב, במטרה להשתמט מדיווח כנדרש בסעיפים 7 ו-9 שלחוק או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון" (פ"ד שם טוב, עמ' 417).
71. העבירה שבסעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון עוסקת אם כן בעשיית פעולה ברכוש או במסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח כנדרש בסעיפים 7 ו-9 לחוק איסור הלבנת הון. עניינו של סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, הן בנוסחו הקודם והן לאחר תיקונו, הינו בצורך בקיומו ובאמתותו של דיווח ולצורך כך יוצר חובת דיווח עצמאית ונפרדת. כפי שכתב כב' השופט חשין בעניין שם טוב:
"טול מחוק איסור הלבנה את חובת הדיווח, ונטלת ממנו את נשמתו... ידענו כי דיווח הוא מאושיותיו של חוק איסור ההלבנה, כי בלעדיו לא ייכון החוק, כי הוא תשתית ליכולתן של הרשויות ללחום בפשיעה הגדולה, לכוחן של רשויות לנסות ולמגר את עבריינות הלבנת ההון. חובת הדיווח על אודות תנועות הון נועדה לשמש כלי עזר למלחמה בהלבנת ההון, אך משקמה ונהייתה, הפכה חובת הדיווח להיות אחד העמודים המרכזיים הנושאים על כתפיהם את חוק איסור ההלבנה".
72. היסוד העובדתי הנדרש הוא עשיית "פעולה ברכוש" (בין אם הוא "רכוש אסור" ובין אם הוא "רכוש" שאיננו אסור (להרחבה ראו בש"פ 1542/04 מדינת ישראל נ' אדר, פ"ד נח(3) 600, 619 (2004)) או מסירת "מידע כוזב", בכוונה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7, 8א או 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון לפי סעיפים אלה. כאשר "מסירת מידע כוזב" הינה לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח. דרישת היסוד העובדתי אינה כוללת התקיימות רכיב תוצאתי. היינו, אין נדרשת התקיימות של הלבנת הרכוש בפועל, של מימון פעולות עברייניות או של יצירת אפשרות בת-קיימא לביצוע עבירות בשל אותו רכוש. די בעצם ביצועה של הפעולה האסורה ברכוש או של מסירת המידע הכוזב כדי לספק את דרישת היסוד העובדתי (ראו: גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד 394-395 (2010)).