המונח "רכוש" מוגדר בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון כ"מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור".
"פעולה ברכוש" מוגדרת בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון כ"הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור;".
ניתן לעבור על עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון הן במעשה והן במחדל, כפי שנקבע בע"פ 3395/06 מאיר כהן נ' מדינת ישראל (30.04.2007):
"בגדר מושכלות יסוד - 'מעשה- לרבות מחדל' אם לא נאמר אחרת (סעיף 18(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), מחדל מוגדר כהימנעות מעשיה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה (סעיף 18ג' לחוק העונשין). בענייננו לא היתה מחלוקת על עצם קיומה של חובת הדיווח שעל כן ההימנעות ממנה - יכולה להיות מחדל שכמוהו כמעשה. הרעיון הבסיסי, לפיו רישום כוזב יכול להתבצע גם באי רישום- אינו זר למשפט הפלילי. קיימות עבירות היוצרות במפורש את ההקבלה בין שני סוגי ההתנהגות: הפוזיטיבית והמֶחדלית, כאשר לענין רכיב המעשה אין הבחנה בין שני הסוגים (ראה למשל סעיף 423 לחוק העונשין). השאלה האם במקרה פלוני רכיב המעשה בא על סיפוק במחדל, קרי: באי דיווח, יכול ותוכרע על פי כוונתו של המבצע (לרבות החוֹדֵל). הכוונה תשמש לשתי המטרות גם יחד: כנדבך בהוכחת המעשה, וכן להוכחת היסוד הנפשי הנדרש".
73. היסוד הנפשי הדרוש להתקיימות של עבירה לפי סעיף 3(ב) עניינו ב"מטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון לפי הסעיפים האמורים". היינו, נדרשת מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של מניעת התקיימותה של החובה לדווח על נותני שירותים פיננסיים או על נכנסים ויוצאים מישראל או של גרימת דיווח כוזב לאותם גורמים. הוכחת היסוד הנפשי יכולה שתיעשה באופן ישיר, באמצעות ראיות, ויכולה שתיעשה באמצעות חזקת הלכת הצפיות (סעיף 20 לחוק העונשין). את רכיב המודעות להתנהגות והמודעות לנסיבות ניתן להוכיח באמצעות חזקת העיוורון המכוון.
המדובר בעבירה התנהגותית מסוג "מטרה", במסגרתה על התביעה להוכיח בנוסף ליסוד העובדתי את מרכיב ה"מטרה" - מטרת עשייתו של המעשה העומד בבסיס העבירה ההתנהגותית - ואת רצונו או שאיפתו של הנאשם להשגתה (ראו: י. קדמי, הדין בפלילים חוק העונשין, חלק ראשון, עמ' 171). מחשבה פלילית מסוג "מטרה" בעבירה התנהגותית משקפת "רצון או שאיפה להשיג יעד מסוים מעבר לנדרש ביסוד העובדתי של העבירה" (פ"ד תענך, פס' 239).