135. יתר על כן, אף אם הנאשם היה פותח חשבון בנק נפרד, אליו היו מבוצעות העברות הכספים, כפי שלטענתו ביקש לעשות אך הבנק מנע ממנו, אין בכך כדי להועיל להגנתו של הנאשם, כל עוד החשבון האחר היה מתנהל על שמו של הנאשם, מבלי שמנשה היה מוצהר כנהנה, שכן הנאשם הבהיר כי הדבר לא היה ניתן על מנת שלא לחשוף את מנשה כבעל זכויות בכספים. הטענה כי החשבון החדש שביקש הנאשם לפתוח לצורך העברת הכספים היה חשבון נאמנות הינה טענה כבושה ומאוחרת, שנשמעה בשלב המענה לכתב האישום, כאשר במהלך חקירותיו הבהיר שוב ושוב שידע שלמנשה אסור לצבור רכוש על שמו. רצונו של הנאשם לפתוח חשבון בנק נפרד לצורך העברות הכספים מאת מנשה, על מנת שכספיו לא יתערבבו בכספיו שלו בחשבונו הפרטי, מלמדת על כך שהנאשם לא ראה בכספים אלו כהלוואה עבורו, וכי הכספים הועברו שלא לשימושו האישי, אלא ככספים של מנשה, אשר ביקש לנהלם באמצעות הנאשם, על מנת להסתירם מנושיו.
136. על יסוד המפורט עד כאן, אני קובע כי הסכם ההלוואה שעליו הסתמך הבנק הבינלאומי כהסבר להעברות הכספים לחשבונו של הנאשם הינו הסכם פיקטיבי ושקרי, שלא שיקף כלל את ההסכמות בין הצדדים לו. הסכם זה נחתם על מנת שהנאשם יוכל להציגו בפני הנהלת הבנק הבינלאומי, ככסות הסכמית מטעה, על מנת לספק הסבר לפשר העברות הכספים מחשבונותיו של מנשה בחו"ל לחשבונו של הנאשם בישראל. כספים אלה נועדו לשמש את מנשה ומשפחתו בלבד ולא ניתנו כהלוואה לאיש. הנאשם ידע היטב כי הצגת קבלת הכסף כהלוואה שניתנה לו, כך בפני הנהלת הבנק, אינה נכונה. הנאשם לא לווה כספים לטובתו, לא הייתה לו כל כוונה להשיב כספים למנשה, והוא שב והבהיר בעדותו כי לא הייתה לו כל כוונה לרכוש לעצמו את הבית. סכום הכסף הנקוב בהסכם ההלוואה היה קטן משמעותית מסך העברות הכספים בפועל, ובכספים אלה נעשו שימושים גם לצרכים נוספים, שלא היו קשורים לבית. וכאמור, ברקע לכל זה ידיעתו של הנאשם על אודות מגבלותיו של מנשה לפתוח עבור עצמו, תחת שמו, חשבון בנק בישראל, כמי שביקש להתחמק מלשלם לבנקים ולנושים אחרים את מלוא חובותיו. הנאשם מצדו בחר לשתף פעולה עם מנשה ולסייע לו להעביר כמה שיותר כספים מחשבונותיו בחו"ל לישראל, וזאת לא כמי שנגרר לבקשותיו של מנשה, אלא כמי שפעל באופן אקטיבי ומודע, על מנת להוציא לפועל את התכנית שרקם עם בתו, לחלצה מנישואיה מבלי לאבד את זכויותיה ברכוש המשותף, כמפורט לעיל.