14. ביחס להעברת סכום של כמיליון וחצי שקלים מהחשבון בבינלאומי לחשבון בבנק הפועלים, כמו גם העברת כספים מחשבונה של אמו של מנשה לחשבונו של הנאשם בבנק הפועלים, ולאחר מכן משיכת הכספים במזומן במספר רב של פעימות בסכומים הנמוכים מ-50,000 ₪, נטען כי מדובר בשלב נוסף בריבוד רכושו של מנשה במערכת הבנקאית. בדרך זו, כך נטען, הכספים של מנשה הועברו כמט"ח מבנקים זרים לחשבון בבינלאומי, הומרו שם לשקלים, והועברו משם לחשבון בבנק הפועלים. לשיטת המאשימה, העברת כספו של מנשה לבנק הפועלים נחזית כאילו הנאשם העביר את כספו שלו בין שני חשבונות בנקים שבבעלותו, וכך הייתה צפויה לעורר פחות חשד. לטענת המאשימה, הנאשם נמנע מלרשום את מנשה כ"נהנה" או "שותף" בחשבון בבנק הפועלים, ואופן משיכת הכספים, נועד כדי למנוע דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון.
15. המאשימה טענה כי חשבון הנאמנות בבנק ירושלים נפתח בידיעת הנאשם על ידי עו"ד גלמן, ששימש כעורך הדין של החברה הקבלנית, והוא גם קרוב משפחתו של הנאשם, והכל לצורך העברת כספים לרכישת דירה בפרויקט נדל"ן בהוד השרון. נמסר כי בעלי הקרקע באותו פרויקט הם בני משפחתו של הנאשם, ואחיו היה המתווך ששיווק את הדירות בפרויקט. נטען כי מנשה רכש 5 דירות בפרויקט זה, ורשם אותן על שם בני משפחתו, לרבות הנאשם, כאשר הכספים הועברו באמצעות חשבונות נאמנות בבנק ירושלים, שנפתחו על שם בני משפחתו כ"רוכשים". נטען כי הנאשם נתן הסכמתו לרישום פיקטיבי של דירה בפרויקט על שמו, והיה מודע לכך שמנשה יצטרך להעביר כספים לצורך רכישת הדירה, בעוד מנשה אינו יכול להירשם כנהנה בעצמו או להעביר את הכספים לחשבון על שמו.
16. המאשימה התייחסה לטענות ההגנה, לפיהן חלק מהאמירות המיוחסות לנאשם בהודעותיו הכתובות במשטרה לא נאמרו מפיו אלא מפי החוקרים וכי לא הוזהר בדבר זכותו להיוועץ בעו"ד לפני חקירתו הראשונה. ביחס לטענות אלו טענה המאשימה כי עיון בתיעוד החזותי והקולי של חקירות הנאשם מלמד כי בשום שלב, החוקרים לא הכניסו מילים לפיו של הנאשם, אלא לכל היותר הניחו בפניו תזה עובדתית שנוסחה במילותיהם, אותה הנאשם אישר תוך שימוש באותן מילים. כמו כן, נטען כי ניתן לראות כי חקירותיו של הנאשם התנהלו בנעימות ובנינוחות, כי הנאשם השיב לשאלות החוקרים בחופשיות ומרצון, מבלי שהופעל על הנאשם לחץ או אמצעים פסולים כלשהם במטרה לגרום לו למסור גרסה מפלילה. בנוגע לטענה בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות נטען כי מהתיעוד החזותי של חקירתו הראשונה של הנאשם מיום 27.5.2014 עלה כי החוקרים הודיעו לנאשם על זכותו להיוועץ בעו"ד מיד עם תחילתן של השאלות לגופו של עניין, ובעדותו הנאשם אישר כי זכויותיו הוסברו לו. המאשימה טענה כי אין חשיבות לכך שהנאשם החל למסור גרסה לגופן של החשדות עוד לפני תחילת החקירה המתועדת, שכן הנאשם אישר כי הגרסה שמסר אחרי שהוזהר בחדר החקירות היא אותה הגרסה שהחל למסור קודם לכן.