ובעמ' 505: "ויודגש: ... הכללים הנוהגים בקשר ל'עדות כבושה' של עד - נוהגים גם לעניין הערכת מהימנותה ומשקלה של עדותו של הנאשם. ולא למיותר לציין, כי ב-ע"פ 365/81 מצא בית המשפט בכבישת העדות מצד הנאשם 'חיזוק' לראיות התביעה...
ובעמ' 506: "יש הגורסים כי אפשר והעלאת 'גרסה כבושה' תפעל לחובת הנאשם כאילו המדובר ב'שקר מהותי'. ולא למיותר להזכיר את ההשלכה שיש ל'עדות כבושה' של נאשם, במקום שזו נכבשה עד למתן עדותו; ולא הוצגה על כן בפני עדי התביעה הרלוונטיים".
195. שנית, הנאשם כלל לא הציג את גובה הריביות שהפיק בחשבונותיו בבנקים, ומה היה אבדן דמי הריבית לו למשל היה מושך 147,000 ₪ במזומן בבת אחת, להבדיל משלוש משיכות של 49,000 ₪, מדי יום, במשך שלושה ימים עוקבים, כפי שאכן ארע. בהקשר זה יצוין כי מעיון בדו"חות הבנקים עולה כי החשבונות זוכו מעת לעת בדמי ריבית בסכומים נמוכים יחסית של עשרות שקלים. כך שגם אם אמת בדברי הנאשם, דומני כי "החיסכון" בהפחתת דמי הריבית, אך בשל דחיית משיכת 50,000 ש"ח ביום או יומיים, חלף משיכת 100,000 ₪ מלכתחילה, הינה בגדר זוטות, בעיקר בהינתן שהנאשם גלגל בחשבונותיו מיליונים עבור מנשה. יתר על כן, בהינתן שמדובר בכספים של מנשה, הרי שצפוי שהוא עצמו היה מתבקש להתייחס לנושא במסגרת חקירתו על ידי הנאשם, בעיקר שעל פניו הנאשם עשה מאמצים רבים על מנת לפצל את משיכות הכספים במזומן, על בסיסי יומיומי, כדי למנוע פגיעה בדמי הריבית שהפיק כספו של מנשה. בנוסף לכך, ככל שהנאשם התאמץ שלא לפגוע בגובה דמי הריבית, עד כי פיצל את משיכות המזומנים, אף אם דובר על דחיה של יום או יומיים, הרי שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם פיצול הכסף בין שני חשבונות בנק, חלף ריכוז הכסף בחשבון אחד, זה שהעניק את דמי הריבית הגבוהים יותר.
196. שלישית, הנאשם נמנע מלהתעמת בעדותו בבית המשפט עם גרסתו שלו בחקירתו במשטרה, במסגרתה הודה כי פיצל את סכום המזומנים שהתבקש על ידי מנשה, באופן שכל משיכה לא תחרוג מ-50,000 ₪, אף אם הוא נדרש לשם כך להרבות במשיכות מזומנים מדי יום או יומיים, נוכח חובת הדיווח של הבנק על משיכות גבוהות מסכום זה.
197. נחה דעתי אם כן, כי הנאשם היה מודע היטב לחובת הדיווח ויגע רבות כדי שלא לחרוג מסכום משיכת המזומן המקסימלית שאינה כרוכה בדיווח, אף אם לצורך כך נדרש לסור לעתים קרובות לבנקים, ולו כדי להישמר כל העת מתחת לרדאר הדיווחים של הבנקים.