נטען כי הנאשם ביקש לסייע לבתו ולנכדותיו שהיו במצוקה בארץ זרה, שכן בתו סבלה קשות מיחסו של מנשה אשר הביא לכך שיהיה לה תלות כלכלית מוחלטת בו. הנאשם חשש גם מהאפשרות שמנשה יימנע משרון לצאת מספרד עם בנותיהם ולשוב ארצה.
21. נטען כי המאשימה לא הבהירה איזה מעשה אקטיבי מצופה היה מהנאשם לעשות ולא עשה, על מנת להימנע מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. נטען כי טענת המאשימה לפיה הנאשם עשה מעשה אקטיבי בכוונה לרמות סותרת את הטענה שחלה עליו חובה שאותה הפר.
22. נטען כי גדר המחלוקת בין הצדדים מוגדר באמצעות כתב האישום, אך לא מפורטים בו כל אותם מצגי כזב שהמדינה טענה להם ביחס לאמירת הנאשם לבנק, שבתו וחתנו מתגוררים בחו"ל, ובכך שמסר לבנק שאינו יכול להעביר את הבית על שמו של מנשה. נטען כי הנאשם לא הציג מצגים אלו, אלא רק טען שמקורם של הכספים בחו"ל, ולכן מדובר בהרחבת חזית מבלי שניתנה לנאשם אפשרות להתגונן. נטען כי הנאשם יידע את הבנק על כך ששרון ומנשה עתידים לחזור ארצה.
נטען כי הבנק מהווה גורם מקשר בין הלקוח, שהוא הנאשם, לבין הרשות לאיסור הלבנת הון, ובלעדי חוליה זו בשרשרת, ככל שהבנק לא רומה, אין כאן עבירה. לכן, לשיטת הנאשם, המאשימה ביקשה להצביע על מצגי שווא רבים "בדלת האחורית", בשל קשייה להוכיח את ביצוע העבירות.
23. נטען להרחבת חזית, בכך שבית המשפט התבקש להרשיע את הנאשם בעבירה שלא נזכרה בכתב האישום, בעקבות התיקון לחוק איסור הלבנת הון שארע תוך כדי ניהול המשפט, מבלי שהמאשימה עתרה לתיקון כתב האישום ומבלי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. ב"כ הנאשם הוסיף כי המאשימה לא ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירה אחרת מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. עוד נטען כי המאשימה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם בריבוי עבירות בנסיבות מחמירות אך לא ברור מה הן אותן נסיבות מחמירות. נטען כי העבירה שיוחסה לנאשם בסיכומי המאשימה הינה עבירה חדשה שבאה לקרב בין העבירה של אי דיווח לעבירת המקור של פעולה ברכוש אסור. לשיטת ההגנה, המאשימה מבקשת לקבל במסגרת הליך זה הכרעה שתשרת אותה במסגרת הליך פלילי מקביל המתנהל נגד מנשה.
נטען כי המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירות לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק איסור הלבנת הון, אך לא נכתב מפורשות בכתב האישום שמדובר בריבוי עבירות ולא הובהר אלו הם מעשי הנאשם המהווים עבירה נפרדת (קבלת העברות הכספים, העברת צ'ק לבעל מקצוע וכד').