201. למעשה נמצא שאין מחלוקת בנוגע לקיומו של הרכיב העובדתי של העבירה הקבועה בסעיף 3(ב)(1) לחוק איסור הלבנת הון, וזאת באמצעות קבלת הכספים שהועברו מחו"ל לחשבון בבינלאומי, ולאחר מכן משיכתם על ידי הנאשם. אין חולק כי הנאשם לא דיווח על מנשה ושרון כ"נהנה" בחשבונות הבנקים בבינלאומי ובפועלים, גם לא בעת שהתבקש לעדכן פרטים במסגרת טופס "הכר את הלקוח", כפי שפורט לעיל. למעשה הוכח ונקבע כי הנאשם מסר מידע שחלקו לא היה מהיימן וחלקו היה כוזב, בכל הנוגע לנסיבות קבלת הכספים מחו"ל. אמנם, חלק מהכספים אכן הועברו מחו"ל בעת שמנשה ושרון היו תושבי חוץ והתגוררו בברצלונה, אולם מרבית הכספים הועברו לחשבונו של הנאשם, אמנם מחו"ל, אך בעת שמנשה ומשפחתו התגוררו בישראל. הנאשם הציג את קבלת הכספים כעסקת הלוואה, אך כפי שפירטתי בהרחבה, עסקינן בהסכם הלוואה פיקטיבי שלא שיקף נכונה את יחסי הצדדים ותכלית ההתקשרות ביניהם. סכום הכסף שהתקבל בפועל עלה לאין שיעור על הסכום שהוצג מלכתחילה מטעם הנאשם. הכסף אף לא שימש רק לבנית הבית אלא לרכישת נכסי נדל"ן נוספים ולהוצאות רבות אחרות, בניגוד לדיווח. לבסוף, הנאשם עשה שימוש לרעה בכך שהרבה למשוך מזומנים, במשיכות שאינן עולות על הסכום החב דיווח, באופן מפוצל ומלאכותי, כפי שהרחבתי דיו לעיל.
202. היסוד הנפשי הדרוש להתקיימות של עבירה לפי סעיף 3(ב) עניינו ב"מטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון לפי הסעיפים האמורים". היינו, נדרשת מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות) בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של מניעת התקיימותה של החובה לדווח על נותני שירותים פיננסיים או על נכנסים ויוצאים מישראל או של גרימת דיווח כוזב לאותם גורמים. הוכחת היסוד הנפשי יכולה שתיעשה באופן ישיר, באמצעות ראיות, ויכולה שתיעשה באמצעות חזקת הלכת הצפיות (סעיף 20 לחוק העונשין). את רכיב המודעות להתנהגות והמודעות לנסיבות ניתן להוכיח באמצעות חזקת העיוורון המכוון.
המדובר בעבירה התנהגותית מסוג "מטרה", ולכן נדרשת הוכחה באשר למטרת עשייתו של המעשה העומד בבסיס העבירה ההתנהגותית - ואת רצונו או שאיפתו של הנאשם להשגתה. בעבירות "מטרה" ניתן להסיק את התגבשות המטרה גם מן החזקה שאדם מתכוון לגרום את התוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו [ראו לעניין הימנעות מתשלום מס ע"פ 485/82 אידלסון נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(4) 823, 833]. בדומה להימנעות מתשלום מס, גם הימנעותו של הנאשם, משך שנים, מקיום חובת דיווח על עסקות חייבות דיווח מקימה חזקה שבעובדה שהימנעות זו נועדה לכך שלא יהיה דיווח. אין להימנעות זו כל היגיון אחר מאשר זה הנעוץ במטרה שלא יהיה דיווח.