203. לאחר שהתרשמתי ממכלול הראיות והעדויות, בעיקר זו של הנאשם, כמו גם הודעותיו במשטרה, נחה דעתי כי התמלא הרכיב הנפשי הנדרש לשם הרשעה לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון. הנאשם אישר בכנות כי היה מודע למצבם של מנשה ושרון, ומבחינתו הוא פעל כאב מסור, כאשר כל הדרכים כשרות מבחינתו, גם אם מדובר במעשים פליליים. מחד, הנאשם נחשף למצוקתה של בתו שהתגוררה בברצלונה עם בנותיה, בעוד קשר הנישואין שלה עם מנשה עלה על שרטון, למצער מבחינתה, וכל חפצה היה לשוב ולהתגורר עם בנותיה בישראל. הנאשם הביע חשש כי מנשה ימנע את עלייתן של הבנות, שלושת נכדותיו, לישראל; ובעיקר חשש פן בתו שרון תישאר מחוסרת כל, היות והרכוש הרב שהנאשם צבר בחו"ל היה כולו בשליטתו הבלעדית. הנאשם היה ער גם לאדמה החרוכה שהותיר אחריו מנשה בישראל, בכל הנוגע לחובות כבדים שצבר, לנושים שממתינים לכספם ובכללם למספר בנקים. במצב מורכב שכזה, הנאשם היה ער לכך שלא יעלה בידי בתו לשכנע את מנשה לשוב ארצה עם רכושם, מבלי לספק למנשה רשת ביטחון כי הממון הרב שצבר בחו"ל יישמר בעבורו גם בישראל, מבלי שהדבר יתגלה לנושיו. וכך, נרקמה לה תכנית בין הנאשם לשרון, אב ובת, לשכנע את מנשה לשוב ארצה, בעוד שהנאשם הציע את חשבונו בבנק הבינלאומי ובהמשך בבנק הפועלים, חשבונות בנק ותיקים ששימשו את הנאשם ורעייתו, על מנת שהכספים של מנשה יועברו דרכם ובאמצעותם יועמדו לרשותו לכל חפצו.
הנאשם היה מודע לכך שחלו עליו חובות דיווח והוא לא עשה כן. אמנם, הנאשם הצהיר כי הוא עתיד לקבל 1.4 מיליון יורו לרכישת בית עבור מנשה ומשפחתו, דבר שהיה אכן נכון, אך לא שיקף את מלוא האמת. הנאשם המשיך לטעון בפני הבנק כי מנשה ושרון גרים בחו"ל בשעה שכבר התגוררו בהוד השרון; הלכה למעשה קלט הנאשם בחשבונו כ-18 מיליון ₪ שנועדו למטרות נוספות, ובכללן רכישת קרקע ודירות, כאשר אחת מהן אף נרשמה על שמו של הנאשם. הנאשם מסר שהבית ירשם בגמר בנייתו על שם מנשה ושרון, דבר שידע שלא יקרה כל עוד מנשה לא יסדיר את תשלום חובותיו. כמו כן, משיכות המזומנים בסכומים שלא חרגו מהסכום המחויב בדיווח, כך באופן שיטתי, לצד אמירתו של הנאשם במשטרה כי היה מודע לחובה זו, מלמדות על כוונתו להותיר כספים אלו אל מתחת לרדאר על מנת שלא יתגלה כי מדובר בכספים של מנשה. הוכחה אם כן כוונה ברורה מצד הנאשם, אשר הובעה פעם אחר פעם בגלוי - והיא לגרום למנשה להעביר לישראל כמה שיותר כסף, בדרך של שימוש בחשבונותיו בהיחבא, על מנת שבבוא העת תוכל בתו שרון לדרוש את חלקה במסגרת הסדר גירושין. לצורך כך, לנאשם הייתה מטרה להעמיד למנשה את התנאים האופטימליים מבחינתו כדי להעביר את כספו בבטחה, ולשם כך הנאשם הציב לעצמו מטרה, ועשה כל שלאל ידו כדי להשיגה, והיא למנוע דיווח של הבנקים על הפעילות באותם כספים.