16. תדפיס החשבון בנספח ג' לכתב התביעה הוא הראיה העיקרית שעליה מבוססת תביעת IBC, אך תדפיס זה לא צורף לתצהיר עדותו הראשית של מלק בתביעת IBC, אלא רק לתצהירו של מלק בתביעה שכנגד (בנספח 7). גם אם יש לקבל את התדפיס הנ"ל כראיה בתביעת IBC, אין בו כדי לבסס כי הופקו רווחים מהשקעות שבוצעו בסכום שהפקיד וייס לבנק סקסו.
17. בתביעת IBC נטען כי היות שלא הייתה לחשבון מסגרת אשראי, ברור כי ההפרש בין סכומי ההפקדות לסכומי המשיכות בסך של 1,707,793 דולר (צ"ל 1,707,797 דולר) הוא בהכרח מרווחים שנוצרו בחשבון החברה. בהקשר זה מפנה IBC למסמך הנחזה להיות מכתב של בנק סקסו לב"כ וייס שלפיו העובדה שנמשך מהחשבון סכום גדול יותר מזה שהופקד אפשרית, לדוגמה ("e.g."), כתוצאה מרווחים שהושגו מהשקעות (נספח ד' לכתב התביעה בסעיף 1). המכתב לא צורף לתצהירו של מלק ולא הוגש באמצעות עורכו, ולכן אינו יכול לשמש ראיה לאמיתות תוכנו. כמו כן ממילא לא עולה מהמכתב כי מקורו של ההפרש בין הסכום שהופקד לסכום שנמשך נובע בהכרח מפעולות השקעה שבוצעו בכספים.
18. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית של מלק אין פירוט או ביסוס כלשהו לגבי ההשקעות שבוצעו בכספים שהועברו לחשבון IBC בבנק סקסו ולגבי תוצאותיהן של השקעות אלה. אין חולק כי IBC שבשליטתו הבלעדית של מלק הייתה בעלת החשבון, ומלק העיד עוד בשלבים המקדמיים של ההליך דנן כי המסחר בבנק סקסו בוצע מתוך חשבון החברה (פרוטוקול מיום 5.4.17, עמ' 23 ש' 14-13). מכאן שהמידע לגבי ההשקעות שבוצעו בכספים היה בידי החברה ומלק, או שלכל הפחות הייתה להם גישה למידע זה, אך הם לא הציגו את המידע או כל חלק ממנו לצורך ביסוס התביעה.
19. לעומת זאת, וייס פעל באמצעות ייפוי כוח שניתן לו בהליך דנן לקבלת כל תדפיסי החשבונות הרלוונטיים משלושת הבנקים באירופה שבהם הופקד כספו, לרבות מבנק סקסו, והגיש חוות דעת של מומחה מטעמו, רו"ח אריה רוטמן, שניתח את כל התדפיסים. מחוות הדעת עולה, בין היתר, כי החשבון בבנק סקסו התנהל באמצעות שמונה חשבונות, ומתוכם שישה תתי חשבונות שבהם בוצעה הפעילות העיקרית. לפי קביעת המומחה, בחלק מתתי החשבונות נוצר עודף כתוצאה מהפעילויות שבוצעו, בחלקם נוצר גירעון ובוצעו גם העברות הדדיות בין תתי החשבונות, אך התוצאה הסופית "מסתכמת להפסד משמעותי ביותר בסך של כ-3.6 מיליוני דולר" (סעיף 3(ב) לחוות הדעת). עוד קבע המומחה כי "נוצר הרושם שלא היה שום צורך בפתיחה של כמות גדולה כזו של חשבונות בנק ותתי חשבונות", והוסיף כי הפעילות הבנקאית בכל ששת תתי החשבונות הייתה דומה מאוד, והייתה יכולה להתבצע בחשבון אחד ויחיד על שמו של וייס. המומחה נשאל בחקירתו הנגדית לגבי פעולות השקעה שנעשו בחשבון והעיד כי בוצעו "ממש אלפים רבים של פעולות, גם CFD, גם פיוצ'רים, ספוטים, זה עסקאות מאוד מאוד מסוכנות שזה בעצם הימורים. זה כמו להמר על הרולטה" (עמ' 259 ש' 12-10). בדיון ההוכחות נחקר המומחה על קביעתו בעניין ההפסדים שנגרמו כתוצאה מפעולות ההשקעה שבוצעו בחשבונות בבנק סקסו, וגרסתו לא נסתרה (ראו פרוטוקול מיום 20.2.20 עמ' 252 עד עמ' 257 וכן עמ' 280 ש' 34-27).