65. על כן אני קובע כי הראיות שהציג וייס בנוגע להתנהלות בחשבון אולדרמן לא נסתרו, ודי בהן כדי לבסס שמדובר בחשבון פרטי ולא בחשבון מסלקה, ושהסכום היחיד שהופקד בחשבון זה ממקור חיצוני בתקופה הרלוונטית היה הסך של 8.5 מיליון דולר שהועבר מכספי ההשקעה של וייס בבנק P&P. כמו כן ביסס וייס באמצעות תדפיסי החשבון של אולדרמן ובאמצעות חוות דעתו של מר רוטמן כי בכספים אלה בוצעו פעולות השקעה בסיכון גבוה, ונכון ליום 30.6.08 נמשך מהחשבון לכל הפחות סך כולל של 3.5 מיליון דולר, שמתוכו סך של 1.2 מיליון דולר הועבר לחשבונו הפרטי של מלק בבנק הדואר.
66. יתרה מזאת, מלק הודה כאמור בעדותו במשטרה כי הסך של 1.2 מיליון דולר הועבר לחשבונו בבנק הדואר מתוך כספי ההשקעה של וייס. רק בהמשך הציג מלק גרסה אחרת וסותרת שלפיה קיבל את הסכום הנ"ל בגין רווחים מעסקאות שביצע עם אדם בשם מייסבורגר שהעביר לו את הכספים באמצעות חברת אולדרמן המשמשת מסלקה. בנסיבות אלה היה על מלק לבסס את גרסתו החדשה והכבושה שהפרטים לגביה היו בידיעתו האישית והמיוחדת, והוא לא עשה כן. התרשמתי כי גרסתו החדשה של מלק אינה מהימנה, אינה מבוססת כלל ונולדה רק בדיעבד, בניסיון לבדות הסבר לראיות שהתגלו בשלב מאוחר יותר.
67. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי וייס הרים את הנטל הנדרש כדי לבסס כי מקור הסך של 4,311,600 ₪ (שווה ערך ל-1.2 מיליון דולר) שהועבר לחשבונו של מלק בבנק הדואר הוא בכספים שהפקיד וייס לצרכי השקעה בבנק P&P. כמו כן אני קובע כי הגרסה שהציג מלק בנוגע למקורו של סכום זה אינה מבוססת כלל, אינה מתיישבת עם הראיות בתיק ואינה מהימנה.
68. על כן אני קובע כי הוכח שמלק גזל מוייס במרמה את הסך של 4,311,600 ₪ הנ"ל, ומקבל את התביעה נגד מלק בגין סכום זה.
התביעה בגין ההעברה בסך של 350,000 דולר
69. אין חולק כי ביום 15.5.08 הועבר סך של 1,191,253 ₪ (שהוא שווה ערך ל-350,000 דולר) מהחשבון בבנק LLB שבו הפקיד וייס כספים לצרכי השקעה, לחשבון של מלק בבנק הדואר.
70. וייס העיד כי נודע לו על העברת הסכום הנ"ל בדיעבד, וכששאל על כך את מלק, הוא אמר לו שההעברה הייתה עבור חברה ישראלית המקדמת מיזם בתחום האנרגיה הסולארית שנקרא "פרויקט המילניום", ולכן הכספים הועברו לישראל. כמו כן הצהיר וייס כי בשלב זה האמין למלק, בין היתר משום שבמסמך הוראת ההעברה ששלח מלק לבנק צוין כי ההעברה היא לפרויקט המילניום (ראו נספח 9 לתצהירו של וייס ועדותו בפרוטוקול מיום 20.2.20, עמ' 351 החל מש' 17). וייס אמנם הודה שהסמיך את החוקרים הפרטיים ששכר את שירותיהם לבדוק את כל העברות הכספים, לרבות ההעברה על סך 350,000 דולר, אך העיד כי רק בשנת 2016 כשהגיעו לידיו תדפיסי החשבון של מלק בבנק הדואר, התגלה כי הסך של 350,000 דולר לא שימש להשקעה בחברה בתחום האנרגיה, אלא לצרכיו האישיים של מלק (סעיפים 127 ו-130 לתצהירו של וייס, וכן עדותו של וייס בעמ' 364 ש' 24-22).