75. בשאלון ששלח וייס למלק התבקש מלק לפרט את אופן השימוש בסך של 350,000 דולר, ולהציג אסמכתאות לכל ההעברות והתשלומים שבוצעו, אך מלק התנגד לכך בטענה כי וייס יודע לאן הלך הכסף (ראו תצהירו של מלק בתשובה לשאלון שצורף בנספח 68 לתצהיר וייס ותשובתו של מלק לשאלה 12). מלק סירב לספק פירוט גם לגבי כל המשיכות שבוצעו מחשבונו בבנק הדואר בשנת 2008 בטענה שמדובר בדרישה מכבידה וטורדנית (שם, בתשובה לסעיף 10 לדרישה לגילוי מסמכים), וסירב לדרישה זו גם בדיון שהתקיים ביום 1.11.19. בחקירתו הנגדית העיד מלק כי אין בידיו תחשיב בנוגע לשימוש שנעשה בכספים (עמ' 432 ש' 13-3).
76. מלק הצהיר כי האסמכתאות היחידות שנותרו בידיו בקשר לכספים שהעביר לפיו הוראותיו של וייס הן אלה שצירף בנספח 12 לתצהירו. מעיון במסמכים אלה עולה כי מדובר בהעברות בסכום מצטבר של 102,000 דולר בלבד (50,000 + 50,000 + 2,000 דולר) מתוך סך של 350,000 דולר שהועבר לחשבונו של מלק, וכולן הגיעו לידי רבין. מלק לא הציג אסמכתאות כלשהן להעברות למוסדות צדקה או לתשלומים לצורך שחרור כספים מהקרן העלומה, אשר כאמור מלק כלל לא ביסס שהייתה קיימת. ב"כ מלק טענו בסיכומיהם כי העובדה שהתביעה שכנגד הוגשה בחלוף שנים רבות ממועד האירועים, גרמה למלק נזק ראייתי, והקשתה עליו להוכיח כי כל הכספים הועברו לצדדים שלישיים לפי הוראותיו של וייס. ואולם, כשנשאל מלק האם היו בידיו בעבר אסמכתאות נוספות לתשלומים שביצע לטענתו מהכספים של וייס, השיב "אני לא יודע" ולאחר מכן "כן ולא". בהמשך ניסה מלק לתקן את עדותו וטען שיש בידיו אסמכתאות נוספות אשר לא צורפו בשל "טעות סופר", אך כשנשאל אם הן היו צריכות להיות בפנים, השיב: "אני לא יודע להגיד לך" (עמ' 434 ש' 31 עד עמ' 435 ש' 27).
77. אם כן, עינינו הרואות שמלק הציג גרסה מעורפלת ומתחמקת לגבי האסמכתאות שהיו בידיו ושעדיין נותרו לו לגבי הכספים שהועברו לטענתו בהוראת וייס, ויש לזקוף זאת לחובתו.
78. ב"כ נתבעים שכנגד 3-1 טענו בסיכומיהם כי הוכח שרבין היה עושה דברו, שליחו ונציגו של וייס, ולכן סכומי כסף שהעביר מלק לרבין כמוהם כסכומים שהוחזרו לוייס עצמו. דינה של טענה זו להידחות. וייס אמנם העיד כי בסמוך לאחר ביטול ייפוי הכוח של מלק, הוא האמין לרבין והסמיך אותו להמשיך לסחור בכספי ההשקעה, אך הכחיש כי ביקש או הסכים לשלם כספים לרבין באמצעות מלק. וייס אף חזר וטען כי בדיעבד התברר לו שרבין פעל בקנוניה עם מלק, וכפי שנקבע בפסק דין זה לעיל, קיימות ראיות המעלות לכל הפחות חשד לשיתוף פעולה בין מלק לרבין. על כל פנים, מלק הוא שנשא בנטל להוכיח כי וייס ביקש להעביר 350,000 דולר מחשבון LLB לחשבונו הפרטי של מלק וכי וייס הוא זה שהורה למלק להעביר חלק מכספים אלה לרבין, אך לא הוצגה ולו אסמכתה אחת כדי לבסס זאת.