79. יתרה מזאת, מלק כבר עשה שימוש באותן אסמכתאות שצורפו בנספח 12 לתצהירו כדי לבסס גרסה אחרת וסותרת שהעלה בתביעת ההלוואה. באותו הליך הצהיר מלק כי סך של 175,000 דולר שקיבל מוייס לא הועבר אליו כהלוואה כטענת וייס, אלא נועד לשמש להקמת חדר עסקאות ולתפעולו וכן לביצוע תשלומים שונים לרבין. מלק פירט בסעיף 24 לתצהירו בתביעת ההלוואה את ההעברות שביצע מתוך הסך של 175,000 דולר שהועבר לחשבונו בבנק הדואר. ההעברות לרבין שאליהן התייחס מלק בסעיפים 24(2)(ג) ו-24(2)(ו) לתצהירו הנ"ל אשר שולמו לפי גרסתו שם מתוך הסך של 175,000 דולר, זהות להעברות שלפי גרסתו של מלק בהליך דנן שולמו מתוך הסך של 350,000 דולר. גם האסמכתאות שצורפו בנספח 12 לתצהירו של מלק בהליך דנן זהות לאסמכתאות שצורפו בנספחים כג(7) עד כג(11) לתצהירו של מלק בתביעת ההלוואה, ואף מופיעים עליהן אותם סימונים שנעשה בהם שימוש בתביעת ההלוואה (ראו סעיף 51 לתצהירו של מלק בהליך דנן והאסמכתאות בנספח 12 לתצהיר אל מול סעיף 24 לתצהירו של מלק בתביעת ההלוואה ונספחי כג לאותו תצהיר שצורפו בנספח 31 לתצהיר וייס).
80. ב"כ וייס טענו בסיכומיהם כי מלק מנוע מלהעלות בהליך דנן טענה עובדתית סותרת לזו שהציג בהליך משפטי קודם בינו לבין וייס, מכוח הלכת ההשתק השיפוטי והפנו לע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 133, 194 ולרע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625. מנגד, ב"כ מלק טענו בסיכומיהם כי מכיוון שטענתו של מלק בתביעת ההלוואה לא התקבלה, הוא איננו מנוע מלהעלות טענה אחרת בהליך דנן. ואולם, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי השתק שיפוטי עשוי לחול, בנסיבות מסוימות, גם אם בעל הדין לא זכה בהליך הקודם שבו העלה את הטענה הסותרת (ראו בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשייה בע"מ מיום 4.5.15). מכל מקום, אינני נדרש להכריע אם חלה במקרה דנן הלכת ההשתק השיפוטי מכיוון שבנסיבות העניין, עצם העלאתן של גרסאות עובדתיות סותרות במובהק, ללא כל הסבר לסתירה, מלמדת לא רק על חוסר תום לב של מלק, אלא גם על כך שעדותו אינה מהימנה כלל.
81. בסיכומיהם של נתבעים שכנגד 3-1 נטען כי אין לתת אמון בגרסתו של וייס בנוגע להפסדים שנגרמו לו בכספים שהושקעו בחשבון LLB, מכיוון שוייס לא הציג תדפיסים מלאים של הפעולות שבוצעו בחשבון זה. אלא שהמומחה מטעם וייס, מר רוטמן, הסביר בחקירתו הנגדית כי התקבל מכתב רשמי מבנק LLB שלפיו לא בוצעו בחשבון פעולות השקעה כלשהן אלא רק הוצאה של כספים החוצה, ולכן, לאחר הפחתת הסכומים שהועברו מחשבון זה לצדדים שלישיים, הסכום המרבי שוייס היה יכול לקבל מהחשבון הוא 6.8 מיליון דולר (פרוטוקול מיום 20.2.20 מסוף עמ' 243 עד עמ' 244 ש' 18). מר רוטמן הדגיש כי קביעתו זו מבוססת על אסמכתאות להעברות שבוצעו מחשבון LLB ולא על גרסתו של וייס או על האסמכתאות שהציג לגבי הכספים שהוחזרו לחשבונו בארה"ב (עמ' 246 ש' 16-12). מחוות דעתו של המומחה עולה כי סך כולל של 3,219,050 דולר הועבר מחשבון LLB לחשבונות אחרים בהוראת מלק (ראו טבלה בעמוד 20 לחוות הדעת שבה מפורטות ההעברות לצדדי ג' בסעיפים 2, 3, 4 ו-6 עם הפניה לאסמכתאות וכן הערה א של המומחה). כמו כן עולה כי הסכום הנ"ל כולל את ההעברה בסך של 350,000 דולר שבוצעה לחשבונו של מלק בבנק הדואר (סעיף 6 לטבלה) וכן שלוש העברות נוספות בסך כולל של 2,869,050 דולר שבוצעו לחשבונות בנק בסין ובטאיוון (סעיפים 2, 3 ו-4 לטבלה הערה ב' של המומחה). מלק לא הציג כל אסמכתה המבססת, ולו לגבי אחת מההעברות הנ"ל, כי היא נעשתה לפי בקשתו או הוראתו של וייס.