87. ב"כ וייס הפנו בסיכומיהם למסמכים של רשם החברות שמהם עולה כי IBC נרשמה כחברה מפרת חוק בעקבות כך שלא הגישה דוחות שנתיים לשנים 2010 ו-2011, ובשל חובות בגין אגרות שנתיות שלא שולמו משנת 2008 ואילך (נספח 39 לתצהיר וייס ונספח כו לתגובת וייס לבקשה לסילוק על הסף).
88. מלק הצהיר כי IBC אינה חברת קש והייתה לה פעילות אמיתית, כפי שהדבר משתקף מדוחותיה הכספיים המצורפים בנספח 13 (סעיף 58 לתצהיר עדותו הראשית של מלק), אך עיון בנספח 13 מעלה כי מדובר בתדפיס מידע כללי של רשם החברות משנת 2009 ולא בדוחות כספיים. מלק נשאל על כך בחקירתו הנגדית והעיד כי "יש פה טעות סופר שלא התקינו את הניירת הנכונה" (עמ' 408 ש' 9), אולם לא הוגשה כל בקשה מטעמו לתיקון התצהיר ולצירוף הדוחות הכספיים. בניגוד לעדותו זו של מלק כי הדוחות הכספיים של החברה קיימים בידיו ולא צורפו בטעות, מלק הציג בחקירתו גם גרסה אחרת וסותרת שלפיה הדוחות והמאזנים לא צורפו מכיוון שהחומר נשמר אצל רוה"ח אהרון קרת שנפטר. כשנשאל מלק באיזו שנה נפטר רו"ח קרת, השיב שאיננו זוכר, ולאחר מכן העיד שזה שהיה בטווח הזמן ש"בין 2010 ל-2019". בעקבות זאת הוצג למלק דוח שנתי של החברה שהוגש לרשם החברות בשנת 2013 באמצעות רו"ח גנור שיש בו התייחסות גם לדוח כספי של החברה שהוגש בשנה זו (מוצג וייס/4). בתגובה לכך העיד מלק כי עבד עם רו"ח גנור פעם אחת בנוכחות רו"ח קרת, אך בהמשך העיד כי ייתכן שרו"ח קרת לא היה בחיים בשנת 2013. כשנשאל מלק אם פנה לקבלת המסמכים מהמשרד של עו"ד קרת, העיד בסתמיות "פניתי לכל מי שצריך" מבלי לפרט למי פנה, כיצד ומתי (עמ' 410 ש' 22 עד עמ' 411 ש' 32).
89. כמו כן קיימות ראיות רבות לכך שלא קיימת הפרדה כלשהי בין מלק לחברה. ההתקשרות בהסכם המיזם המשותף שמכוחו הוגשה תביעת החברה נעשתה פורמאלית בין וייס ל-IBC, אך מלק הצהיר כי הוסכם שהוא אישית יהיה זכאי לחלקה של IBC ברווחים: "אני אהיה זכאי (באמצעות IBC) למחצית מסך הרווחים שיצטברו בחשבונות, פרי המיזם המשותף" (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית של מלק). בדיון שהתקיים ביום 11.1.18 בבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד העיד מלק כי "אני והחברה זה אותו דבר" (עמ' 94 ש' 35), ובהמשך העיד כי "חשבון הבנק של החברה ושל מלק ראובן זה היה אותו חשבון" (עמ' 95 ש' 9). כך העיד גם בחקירתו במשטרה (נספח 51 לתצהיר וייס בעמ' 554). בתביעת ההלוואה טען מלק כי פרע את החוב בגין ההלוואה האישית שקיבל מוייס מתוך הרווחים שלטענתו החברה הייתה זכאית לקבל (ראו תצהירו של מלק בתביעת ההלוואה שצורפה בנספח 31 לתצהיר וייס בסעיף 20א). טענה זו נדחתה בתביעת ההלוואה, אך בסעיף 93 לפסק הדין נקבע כי "התקיים ערבוב מוחלט בין הנתבע [מלק] לבין IBC" (נספח 33 לתצהיר וייס). גם בהליך הערעור שהגיש מלק על פסק הדין נטען כי וייס ומלק לא הבחינו בין מלק ל-IBC "ונהגו בהם כבאישיות משפטית אחת כפי שהן באמת למעשה". עוד נטען שם בין היתר כי "החברה היא האלטר אגו של הנתבע [מלק]. התובע [וייס] עשה עסקים עם הנתבע אישית" (סעיף 29 לסיכומי מלק בתביעת ההלוואה שצורפו בנספח כז לתצהיר וייס בתשובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף).