131. בעמוד 24 לחוות דעתו של המומחה רוטמן מטעם וייס הוצג פירוט של הפרשי ההצמדה והריבית על הסכומים 4,311,600 ₪ ו-1,191,253 ₪ ממועדי העברתם לחשבון של מלק ועד למועד הגשת התביעה שכנגד. לפי חוות הדעת, הסכומים המקוריים הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עומדים על סך כולל של 7,248,875 ₪, ואילו הסכום שנתבע בתביעה שכנגד שהגיש וייס נמוך מכך במקצת ועומד על 7,242,660 ₪. IBC ומלק לא העלו טענות כלשהן בעניין תחשיב הפרשי ההצמדה והריבית, ולכן יש לחייב אותם במלוא הסכום שנתבע.
132. מתוך הסכום של 7,242,660 הנ"ל, על גב' מלק לשלם לוייס 3,754,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו נעשה שימוש בסכום זה לרכישת שתי הדירות ברחוב התומר באפריל 2008 ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה נגד בנק הדואר
133. שני הצדדים התייחסו בהרחבה בסיכומיהם לטענות בעניין התיישנות התביעה, אך אינני נדרש להתייחס לכך שכן דינה של התביעה נגד בנק הדואר להידחות לגופה.
134. בכתב התביעה שכנגד הועלו שלוש טענות מרכזיות נגד בנק הדואר: (1) הפרת חובה לדווח על פעולות חריגות שבוצעו בחשבון, כנדרש בסעיפים 9 ו-10 לצו איסור הגבלת הון; (2) הפרת חובה למנוע את ביצוען של הפעולות החריגות בחשבון; ו-(3) סיוע למלק באמצעות חתימה על מכתב שגרם להטעייתו של וייס.
135. בסיכומיו של וייס הועלו טענות נוספות רבות בעניין הפרות של סעיפים אחרים בצו איסור הלבנת הון: הפרת סעיפים 3 ו-5 לצו בעת הוספת שמה של החברה לשם החשבון בבנק הדואר, על אף שמדובר בחשבון פרטי; הפרת סעיף 7 לצו בכך שלא בוצע זיהוי של מבצע הפעולה, לגבי המחאות דואר שנמשכו לפקודת גב' מלק בשנת 2013; והפרת סעיף 15ב לצו בשל אי שמירת מסמכים שהיו יכולים לסייע לחקירה המשטרתית. ב"כ בנק הדואר התנגדו בסיכומיהם להרחבת החזית. ב"כ וייס טענו בסעיף 133 לסיכומיהם כי לא מדובר בהרחבת חזית אסורה, מכיוון ש"הטענות בכתב התביעה לא הוגבלו לחובות חקוקות ספציפיות ומוגדרות, אלא לטענה כללית לפיה הבנק סייע למלק לבצע את התרמית כנגד מר וייס" . דינה של טענה זו להידחות. היה על וייס לפרט בכתב התביעה שכנגד כיצד לשיטתו סייע בנק הדואר למלק ואילו חובות הפר, ומשטען אך ורק להפרת סעיפים 9 ו-10 לצו איסור הלבנת הון, אין לאפשר לו להעלות בסיכומיו טענות הנוגעות להפרת סעיפים אחרים של הצו. במאמר מוסגר יצוין כי גם לו היה וייס רשאי להעלות טענות אלה, היה עליו להוכיח לא רק שבנק הדואר הפר את החובות שבצו, אלא גם שקיים קשר סיבתי בין הפרתן לבין הנזק שנגרם לווייס ושבגינו הוגשה התביעה שכנגד. וייס לא הרים נטל זה, בין היתר משלא הוכיח כי אילו היו מקוימות ההוראות הנ"ל בצו, היה בכך כדי למנוע את הנזק שנגרם לוייס ושנתבע בתביעה שכנגד – העברת כספים של וייס למלק במרמה בשנת 2008.
136. המכתב הנחזה להיות בחתימתם של נציגי בנק הדואר - נספח 14 לתצהירו של וייס (להלן "המכתב"), מוזכר בסיכומי התשובה של וייס במילים ספורות, ללא התייחסות או מענה לטענות שהועלו בסיכומי בנק הדואר לגביו. לכן, נראה שעילת התביעה המבוססת על המכתב נזנחה.