142. טענה אחרת של וייס היא כי היה על בנק הדואר לעצור את הפעילות בחשבון ולמנוע ממלק למשוך את הכספים שהופקדו, אלא שוייס לא הרים את הנטל המוטל עליו לבסס כי בנסיבות העניין התקיימו התנאים המחייבים את בנק הדואר לסרב לתת שירות למלק. וייס הפנה לשני פסקי דין העוסקים במקרים שהתרחשו שנים רבות לאחר האירועים נושא התביעה ושנסיבותיהם שונות. בת"א 42979-03-17 אליושן נ' חברת דואר ישראל (מיום 28.11.17) התגלה לבנק הדואר כי הופקדו לחשבון שהתנהל אצלו, על בסיס יומי, כספים של אנשים רבים זרים לחשבון שמקורם בהימורים בלתי חוקיים. בה"פ 43096-08-15 עמותת אימעאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' חברת בנק הדואר (מיום 9.9.15) סירב בנק הדואר לאפשר פעילות בחשבונות בשל חשד למימון טרור לאחר שבעלות החשבון הוכרזו כהתארגנות בלתי מותרת המשתפת פעולה עם ארגון חמאס. בניגוד למקרה שבו התקבל מידע ברור על ביצוע עבירות פליליות של הימורים לא חוקיים (כמו בפסק הדין בעניין אליושן) או למקרה שבו היה לבנק הדואר מידע המעלה חשד סביר לביצוע עבירה פלילית של מימון טרור (כמו בפסק הדין בעניין אימער), במקרה דנן לא הוכיח וייס כי היה לבנק הדואר יסוד סביר לחשוד כי בוצעה בחשבון פעילות פלילית.
143. מסיכומי בנק הדואר עולה כי סעיף 88ה2(א) לחוק הדואר, תשמ"ו-1986 שבו נקבע כי בנק הדואר לא יסרב סירוב בלתי סביר לתת שירות כספי נחקק רק בשנת 2012, ואילו בשנת 2008 לא חלה על בנק הדואר הוראה דומה שאפשרה לו לסרב לתת שירות בתנאים מסוימים. ב"כ וייס הפנו בהקשר זה בסיכומי התשובה לתקנה 35(ב)(2) לתקנות בנק הדואר (שירותים בבנק הדואר), תשל"ה-1974 שהייתה קיימת בשנת 2008, שלפיה בהסכמת מנכ"ל משרד התקשורת, רשאי מנהל בנק הדואר לסגור חשבון של לקוח, אם בעל החשבון פעל בו "שלא בהתאם להוראות תקנות אלה או שלא בהתאם להוראות המנהל או שלא בהתאם לכל חוק". ואולם בענייננו, וייס לא ביסס שהיה לבנק הדואר מידע פוזיטיבי כלשהו על כך שבעל החשבון, מלק, ביצע בו פעולות לא חוקיות. ראו לעניין זה עדותו של מר יעקוביאן כי רק אם יש לבנק הדואר מידע על כך שאחת מהפעולות בחשבון קשורה לעבירה המוגדרת כעבירת מקור כגון סחר באיברים, הימורים, סחר בסמים וכד' אז חוסמים את החשבון, אך בענייננו לא היה שום מידע על פעילות לא חוקית בחשבון (פרוטוקול מיום 23.2.20, עמ' 548 ש' 8-1).
144. כמו כן יש לתת את הדעת לשינויים שחלו בחקיקה, בצווים ובהתנהלות הבנקים, לרבות החמרה משמעותית של ההנחיות בעניין איסור הגבלת הון משנת 2008 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד. מר יעקוביאן חזר והעיד כי בשנת 2008, הפקדה של סכומים גדולים מחו"ל ומשיכתם מידית באמצעות המחאות דואר הייתה פעולה רווחת שהיה לה היגיון כלכלי (עמ' 526 ש' 7-1, סוף עמ' 527 ותחילת עמ' 528, עמ' 532 ש' 32-19). גב' פריצרט העידה כי לא הייתה באותה תקופה שום דרישה לפי צו או חוק לבקש מסמכים תומכים או לברר מה מקור הכספים (עמ' 585 ש' 18-8). וייס לא סתר זאת ולא ביסס כי בשנת 2008 הייתה קיימת חקיקה או פסיקה כלשהי שחייבה את בנק הדואר לעצור פעילות בחשבון רק משום שהופקד ונמשך ממנו סכום כסף גדול, בהיעדר מידע המעלה לכל הפחות חשד לפעילות בלתי חוקית.