4.6. במרץ 2016 העבירה המשטרה לוייס את חומרי החקירה שהתנהלה בעניינו של מלק, שכללו תדפיסי חשבונות בנק. וייס נדהם לראות כי בתקופה הרלוונטית הועברו לחשבונו האישי של מלק בבנק הדואר 4 מיליון ש"ח מתוך הכספים האבודים, ומלק מיהר למשוך את הכספים באופן כמעט מידי בכמה משיכות של מאות אלפי ש"ח כל אחת. חלק מהכספים הועברו ליזם שממנו רכשו בני הזוג מלק את שתי דירות היוקרה. הנכסים נרשמו על שם גב' מלק, והיא שותפה באופן מלא וישיר להלבנת הכספים הגנובים של וייס.
4.7. יש להטיל אחריות על מלק אשר עשה שימוש בחברת קש כדי לגנוב את כספו של וייס בתרמית ובהונאה, וכן להטיל אחריות נזיקית ישירה על גב' מלק, הן בשל מעשה הגזלה והן בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
4.8. לגבי בנק הדואר, בחודשים שקדמו להשקעה של התובע היה החשבון של מלק במצב תמידי של יתרות נמוכות במיוחד, עד אלפי ש"ח בודדים. ברור לחלוטין כי מיליוני הש"ח שהועברו פתאום לחשבונו של מלק היוו פעילות חריגה בחשבון, שהייתה אמורה להדליק נורות אזהרה בוהקות לנציגי בנק הדואר. למרות זאת, למיטב ידיעתו של וייס, נציגי בנק הדואר לא דרשו ממלק לספק הסברים על מקור הכספים, ואפשרו לו למשוך אותם בסמוך למועד הפקדתם באמצעות שוברי קופה בסך של מאות אלפי ש"ח. על אף שמעשיו של מלק מצביעים בבירור על אפשרות של הלבנת הון, נציגי בנק הדואר לא עשו דבר כדי למנוע את הפעולות החריגות, ובכך סייעו לגרימת נזק עצום לוייס.
4.9. התנהלותם של נציגי בנק הדואר אף עלתה כדי סיוע ישיר למעשה ההונאה, כאשר חתמו לבקשתו של מלק על מסמך שלפיו בנק הדואר יעביר לוייס 30 מיליון דולר מיד עם קבלת סכום של 68.7 מיליון דולר לחשבונו של מלק (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד). קשה להעלות על הדעת כיצד ניאותו נציגי בנק הדואר לחתום על מסמך כזה, לאור היכרותם את הפעילות הפיננסית הדלה בחשבונו של מלק. מסמך זה, בין היתר, גרם לוייס להאמין שמלק אכן מחזיק בקרן בסכום של עשרות מיליוני דולרים, ושכנע את וייס להעביר למלק סך נוסף של כ-2 מיליון דולר.
4.10. בנק הדואר התרשל כלפי וייס כאשר לא מנע את גניבת כספו, למרות סימני האזהרה המובהקים. כמו כן ביצע בנק הדואר כלפי וייס עוולה של הפרת חובה חקוקה, משהפר את ההוראות בסעיפים 9 ו-10 לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של בנק הדואר), תשס"ב-2002 (להלן "צו איסור הלבנת הון") הקובע כללים וחובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון.