מכל מקום, נטען כי קופות החולים אינן רשאיות להגיש הודעת חדילה גם משום שההשתתפות העצמית איננה בגדר "מס, אגרה או תשלום חובה אחר" כלשון פרט 11; וניכר שמדובר ב"מחיר" שכן גובה תשלום זה נגזר משווי השוק של הציוד המתכלה, וכן משום שהעותרים אינם מחויבים לרכוש את הציוד המתכלה כלל. העותרים מדגישים כי שגה בית הדין הארצי בהתייחסו לבקשות האישור כאילו הוגשו לפי פרט 11 לתוספת השנייה, למרות שפרט זה כלל לא נזכר בבקשות האישור – ולדבריהן אלה הוגשו מכוח פרט 1 לתוספת השנייה, וכך נדרש היה לבחון אותן. בהמשך לכך נטען כי אף אם קופות החולים יוכרו כ"רשות", עדיין יש לסווג את הפעילות של אספקת הציוד המתכלה כפעילות שהיא מבצעת בכובעה כ"עוסק" – זאת בהינתן שקופות החולים בעצמן מעידות כי מתן שירותי בריאות (לרבות מכירת תרופות וציוד רפואי) וגביית תשלומים בשל כך היא בליבת פעילותן ועיסוקן. כן נטען כי אין חולק שלפני חקיקת חוק ביטוח בריאות בשנת 1994, הקופות היו "עוסק" והיו כפופות להוראות חוק הגנת הצרכן; וברי כי חוק זה לא בא להחריג אותן מתחולת הוראותיו הקוגנטיות של חוק הגנת הצרכן, בפרט לנוכח הפערים המשמעותיים בין הקופות למבוטחיהן. במישור הסמכות העניינית, העותרים עומדים על כך שבדין בקשות האישור הוגשו לבית הדין לעבודה – מאחר שלשיטתם אין מקום כאמור לסווג את קופות החולים כ"רשות". אולם הם מוסיפים וטוענים כי ככל שקביעת בית הדין הארצי
--- סוף עמוד 20 ---
כי קופות החולים הן "רשות" תיוותר על כנה, המשמעות היא שבית הדין חסר סמכות להוסיף לברר את בקשות האישור, שכן לפי הדין והפסיקה הליכים ייצוגיים נגד רשות יש לנהל בבית משפט לעניינים מינהליים.
21. כל אחת מקופות החולים הגישה כתבי טענות מטעמה, אולם לנוכח הדמיון בין הטענות – אציגן במשותף. קופות החולים טוענות כי במתן השירותים הכלולים בסל הבריאות וגביית השתתפות עצמית עבורם, קופות החולים ממלאות תפקיד ציבורי על פי דין – ועל כן הן באות בגדרי ההגדרה "רשות"; ובהקשר זה מבהירות הקופות שבדין קבעה עמדת הרוב כי בחינה זו צריכה להיעשות ביחס לתפקיד המסוים שבמוקד התביעה הייצוגית, שממלא הגוף הנתבע, ולא ביחס לגוף עצמו. לדבריהן, הפסיקה שעסקה בנושא הבהירה שגם גוף פרטי לחלוטין, לרבות חברה עסקית, יכולים להיחשב לגוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין; ועל כן הדגש הוא על אופי התפקיד שהוטל על הגוף, כאשר אין מניעה שבהתייחס לתפקיד אחד הגוף ייחשב ל"רשות" ובהתייחס לתפקיד אחר ייחשב ל"עוסק". אגב כך מודגש כי יש לדחות את ניסיון העותרים והיועמ"ש לפרש את החלופה השלישית של המושג "רשות" בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים ("גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין") באורח דומה לחלופות האחרות שהן "רשות מרשויות המדינה" או "רשות מקומית", שכן הדבר יוביל לריקונה מתוכן של חלופה זו – ומשמע כי יש לראות את החלופה השלישית כנועדה לחול על גופים שבמהותם הם פרטיים או דו-מהותיים, בשעה שהם ממלאים תפקיד ציבורי על פי דין.