ברירת המחדל שנקבעה בחוק תובענות ייצוגיות היא שהמדינה איננה מוחרגת מתחולתו (סעיף 29 לחוק) – שכן אף המדינה אינה חפה מטעויות או הפרות של הדין,
--- סוף עמוד 6 ---
ובשים לב לחשש המוגבר שבשל עוצמתה של המדינה תובע בודד יתקשה לקרוא עליה תיגר (רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, [פורסם בנבו] פסקה 23 (13.2.2011), להלן: עניין טיומקין). עם זאת, חוק תובענות ייצוגיות מקנה מעמד מיוחד ל"רשות" כנתבעת בהליכים ייצוגיים, מתוך הנחה שלרשות "אין משל עצמה", וכל סכום שהיא תידרש להשיב יבוא על חשבון כספי ציבור ואף עלול לפגוע בשירות המסופק על ידה לציבור – "באופן שעשוי לעלות לעיתים על התועלת שהציבור יכול להפיק מקבלת התובענה הייצוגית שעל הפרק" (שם; וראו גם: אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 560 (2017), להלן: פלינט וויניצקי). מעמד זה מתבקש אף לנוכח החשיפה הגדולה של רשויות המדינה לתובענות ייצוגיות, והחשש שאלה יצורפו לכל הליך ייצוגי ככיס עמוק להשבה; וכן בהינתן החובות המוגברות שחלות על המדינה ממילא, שלכל הפחות מטילות ספק בדבר האפקטיביות של תמריצים כלכליים ככלי לשינוי התנהלותה (אסף חמדני ואלון קלמנט "הגנה ייצוגית וגבייה לא חוקית" משפטים לח 445, 470-469 (תשס"ט), להלן: חמדני וקלמנט; וראו גם: דברי ח"כ רשף חן בפרוטוקול ישיבה 310 של הכנסת ה-16, 66 (1.3.2006)).
4. לאורך חוק תובענות ייצוגיות שזורות הוראות המקנות למדינה (ולגופים נוספים שהם בגדר "רשות" כהגדרתה בחוק) יתרון משמעותי לעומת נתבעים אחרים בגדרו של ההליך הייצוגי (לתיאור ההסדרים ראו: דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 11-10 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל (יצוין כי עמדת השופט הנדל הייתה דעת מיעוט, אולם לא בהקשר זה) (להלן: דנ"מ יונס); ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (3.7.2017); עניין כהן, פסקאות 6-5, 31). הוראות אלה הן תוצר של פשרה בין העמדה שלפיה יש לנקוט בגישה אחידה ביחס לנתבעים בתביעה ייצוגית באשר הם, ובין העמדה שביקשה לצמצם את תחולתו של חוק תובענות ייצוגיות על המדינה ורשויותיה – בהינתן החשש מהטלת עלות משמעותית על הרשות שתפגע בציבור הנזקקים לשירותיה (עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, [פורסם בנבו] פסקה 22 (25.12.2012); להלן: עניין אבוטבול; סטיבן גולדשטיין "הערות על חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006" עלי משפט ו 7, 11 (התשס"ז)).