--- סוף עמוד 28 ---
ויודגש, כי בפסקי דין שניתנו בבית משפט זה ועסקו אף הם בתוקפן של הודעות חדילה, הבחינה של אופי הפעילות הספציפית נעשתה רק לאחר שהוברר כי מדובר ב"רשות" – שאז נדרש היה לבחון אם הפעילות הנדונה באה בגדר פרט 11 לתוספת השנייה (ראו, למשל, עע"מ 7752/12 אסל נ' מינהל מקרקעי ישראל [פורסם בנבו] פסקה כ"ט (2.11.2014), להלן: עניין אסל; וכן דנ"מ יונס); על כן המתודולוגיה המוצעת מתיישבת היטב עם הפסיקה הקיימת. להשלמת המהלך, ייאמר כי אני ערה לכך שסיווג קטגורי עלול להוביל לכך שגופים פרטיים שמספקים שירות צר ומסוים לרשות על פי דין לכאורה, לא יוכרו כ"רשות" לצורך הקשר ספציפי; ולטעמי מהלך פרשני זה עולה בקנה אחד עם תכלית חוק תובענות ייצוגיות. כך משום שכאשר מדובר בגוף שלא ניצב בליבת פעילותו תפקיד ציבורי שהוא ממלא על פי דין, נראה כי ככלל אין הצדקה להעניק לו את ההגנות שבחוק שניתנו לרשות בהליכים ייצוגיים. ועוד ייאמר, כי לא מן הנמנע שעצם הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד גופים פרטיים מעין אלה, בגין פעילות נקודתית שהם סיפקו לרשות תחת הגשת תובענה ייצוגית נגד הרשות עצמה, אינו אלא ניסיון לעקוף את המגבלות שנקבעו בקשר להליכים ייצוגיים שמוגשים נגד הרשות עצמה (ראו והשוו: פלינט וויניצקי, בעמ' 568-567).
הנה כי כן, בבואנו לבחון לצורך חוק תובענות ייצוגיות אם גוף הוא "רשות" אם לאו – יש להידרש לגוף עצמו ולמהות פועלו. רק בבואנו לבחון אם התובענה הייצוגית באה בגדר אחד מן הפרטים שבתוספת השניה, או אז נידרש לבחינת טיב הפעולה שעומדת על הפרק. למשל, בענייננו, אם מדובר בגביית מס, אגרה, או תשלום חובה אחר.
31. ועתה למלאכת הסיווג עצמה.
כפי שיפורט להלן, בהינתן שתפקיד מתן שירותי בריאות רפואיים לפי סל הבריאות הוא התפקיד העיקרי של קופות החולים; ובשים לב לחובות המשמעותיות החלות על הקופות ומסדירות כמעט כל היבט מפעילותן; המסקנה המתחייבת היא שקופות החולים הן "גופים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין" במלוא מובן המילה.
קופות החולים אמונות על מתן שירותי בריאות ציבוריים – קרי, על אספקת שירותים רפואיים (לרבות תרופות) שנכללים בסל הבריאות. מדובר בשירות בעל מאפיינים ציבוריים בולטים, שכן תכליתו להעניק כיסוי ביטוחי בריאותי אלמנטרי
--- סוף עמוד 29 ---
לכלל תושבי המדינה על בסיס עקרונות של "צדק, שוויון ועזרה הדדית" (סעיף 1 לחוק ביטוח בריאות). המדובר בשירות ציבורי ראשון במעלה, שמצוי בליבת מערך הזכויות הסוציאליות שמוענקות לתושבי המדינה, ובבסיס תפישתה של ישראל כ"מדינת רווחה"; ויש שיטענו כי יש לייחס להיבטים מסוימים של קבלת שירותי בריאות אף מעמד חוקתי שנגזר מהזכות לשלמות הגוף, כמו גם מהזכות לכבוד האדם (לדיון מעמיק בזכות לקבל שירותי בריאות ציבוריים – ראו: בג"ץ 3071/05 לוזון נ' ממשלת ישראל, פ"ד סג(1) 1, 34-19 (2008); וכן: בג"ץ 11044/04 סולומטין נ' שר הבריאות, פ"ד סד(3) 778, פסקאות 13-11, 16 (2011), להלן: עניין סולומטין; בג"ץ 494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר האוצר, פ"ד נט(3) 322, 335-334 (2004)).