אמנם התבטאויות אלה צוינו על פי רוב על רקע אופיין הדו-מהותי של קופות החולים, ועל כן לא ניתן להסתפק בכך לצורך קביעה כי אמנם הקופות הן "רשות" – אולם יש בכך כדי ללמד על האופן שבו קופות החולים נתפסו בפסיקה, ומטבע הדברים יש לכך משמעות בניתוח הסוגיה (ראו, למשל: בג"ץ 3933/11 מכבי שירותי בריאות נ' שר הבריאות, [פורסם בנבו] פסקאות 27-26 (25.3.2014), להלן: עניין מכבי השני)). וייאמר בהקשר זה הברור מאליו, כי לא כל גוף שנקבע בפסיקה שהוא גוף דו-מהותי שכפוף לנורמות מן המשפט הציבורי הוא גוף שממלא תפקיד ציבורי "על פי דין" כנדרש בהגדרה "רשות" (ראו והשוו: הראל, בעמ' 64); אולם מן העבר השני, נהיר כי עצם הסיווג כגוף דו-מהותי אין משמעו כי בהכרח לא מדובר בגוף שבא בגדרי חלופה זו.
33. היועמ"ש עומד על כך שקופות החולים אינן ממלאות תפקיד ציבורי על פי דין, משום שחוק ביטוח בריאות לא "הלאים" את קופות החולים או הקנה להן סמכויות שלטוניות כלשהן – ותרומתו היא בכך שהגדיר וחידד את האבחנה בין נותני השירות (קופות החולים), ובין רשויות המדינה המופקדות על בקרה ורגולציה הדוקה וכן על המימון של שירותי הבריאות. לטענת היועמ"ש "ניתן להשקיף על חקיקת חוק ביטוח
--- סוף עמוד 31 ---
בריאות כעל 'קנייה' של הסדר ביטוחי שהמדינה (כמעין 'בעלת פוליסה') רוכשת עבור צד ג' – תושביה – אצל קופות החולים, מבלי שהיא מתפשטת מכובעה הרגולטורי".
עמדה זו בכל הכבוד, אין בידי לקבל. חוק ביטוח בריאות חולל מהפכה של ממש בכל הנוגע למתן שירותי בריאות בישראל – והפכם מאופציה וולונטרית ולא אחידה שניתנה רק לחברים בקופות ששילמו דמי חבר (או בתמורה לתשלום עבור הטיפול הרפואי), לזכות יסוד בסיסית הנתונה לכל תושבי המדינה במנותק מיכולתם הכלכלית או ממעמדם התעסוקתי (ע"א 4431/17 פלוני נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 31 (30.10.2019); עניין סולומטין, פסקה 19; עניין מכבי הראשון, בעמ' 736 ו-742). בהתאם למנגנון שנקבע בסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות, כל תושב זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה; המדינה אחראית על מימון שירותי הבריאות; והשירותים עצמם מסופקים לתושבים על ידי קופות החולים. המדובר במערכת יחסים משולשת ייחודית שבה התושב נדרש להירשם בקופת חולים לפי בחירתו (סעיף 4(א) לחוק ביטוח בריאות) וכן לשלם למדינה דמי ביטוח בריאות כנגזרת מהכנסתו (סעיף 14 לחוק); המדינה אמונה על המימון של שירותי הבריאות, בהתאם למקורות התקציביים שנקבעו בסעיף 13 לחוק – כאשר דמי ביטוח הבריאות מהווים חלק ממקורות המימון; ו-קופות החולים אחראיות על אספקת שירותי הבריאות עצמם לכל מי שרשום כחבר בהן (עניין אהרוני, פסקה 17; עניין כללית, בעמ' 792). ובלשון השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, הקופות הן "המכשיר הציבורי ליישומו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי" (בג"ץ 5413/07 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות, פ"ד סב(2) 856, פסקה י"ב (16.9.2007)).