חוק ביטוח בריאות, על סעיפיו השונים, מפרט את התפקידים והחובות המוטלים על קופות החולים – ובתוך כך את החובה לקבל כל תושב שבחר להירשם בה, לא להגביל את רישומו ולא להתנות אותו בתנאי או בתשלום כלשהו; וכן החובה להעניק למבוטח את כל שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק ביטוח בריאות, ללא קשר לעמידה בתשלומי דמי ביטוח הבריאות (סעיפים 4(ג) ו-21 לחוק ביטוח בריאות; עניין אהרון, פסקה 19; בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, [פורסם בנבו] פסקה 16 (22.6.2014); ראו גם: אמנון כרמי בריאות ומשפט 1734-1720 (מהדורה שנייה, מוחמד ס. ותד עורך, 2013)). כמו כן, חוק ביטוח בריאות מגדיר במפורט באלו תחומים יינתנו שירותי בריאות בסיסיים במדינת ישראל ("סל שירותי הבריאות"; סעיפים 6 ו-7 לחוק) – ומחייב את קופות החולים לספק למבוטחיהן את רשימת השירותים המפורטת בחוק (עניין מכבי הראשון, בעמ' 738). נוסף על כך, החוק כולל מספר לא מבוטל של הוראות וחובות שמגבילות את פעילותן של קופות החולים – הן במישור המהותי של אספקת
--- סוף עמוד 32 ---
שירותי בריאות הן מבחינת התנהלותן הכספית, העסקית, התאגידית והתקציבית – ובכלל זה איסור על חלוקת רווחים (סעיף 25(1) לחוק). אם לא די בכל אלה, פעילותן של קופות החולים כפופה למשטר של פיקוח ובקרה הדוקים מצד המדינה, החולש כמעט על כל היבט בפעילותן; כאשר לא מדובר בחובות "על הנייר בלבד", ולצד סמכויות הפיקוח נתונה למדינה אף אפשרות להתערב בעניינן של הקופות ולהטיל סנקציות במידת הצורך (לפירוט והרחבה ראו: עניין אהרון, פסקאות 24-21). כל אלה מלמדים על כך שלא זו בלבד שהחוק הסמיך את קופות החולים להעניק שירותי בריאות, אלא שהוא אף הסדיר והגביל באורח ניכר את אופן הפעלת סמכות זו – והמסקנה המתבקשת היא שיש לראות בפעילות של קופות החולים ככזו שנעשית "על פי דין".
34. ועוד מספר הערות בשים לב לטענות שונות שהועלו בכתבי הטענות, ובמהלך הדיונים שהתקיימו לפנינו.
ראשית, לעניין "הגנטיקה" של קופות החולים. העובדה שחוק ביטוח בריאות לא "יצר" את קופות החולים (כפי המקרה של תאגידי המים והביוב – דנ"מ יונס, פסקה 21), איננה גורעת מהמסקנה כי הקופות ממלאות תפקיד ציבורי על פי דין. כך, בראש ובראשונה, בהינתן ההלכה כי "לא הגוף הוא שצריך להיות יציר הדין, אלא התפקיד המוטל עליו צריך שיבוא מהדין" (בג"ץ 126/84 גלבוע נ' מפעל הפיס, פ"ד לט(4) 68, 72 (1985), להלן: עניין גלבוע; בג"ץ 160/72 אחים שרבט, חברה לבנין בע"מ נ' האגודה למען הזקן באזורי העמקים בישראל, פ"ד כז(1) 620, 626 (1973)), להלן: עניין אחים שרבט; וראו גם: עע"ם 6101/13 ימית א. בטחון (1998) בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, [פורסם בנבו] פסקה ח (23.2.2014)). וכך בהינתן שהחוק ביצע במידה רבה מהלך שסותר את פעולת ההפרטה – מאחר שהמדינה קיבלה על עצמה אחריות לביטוח בריאות ממלכתי, והכפיפה את קופות החולים להסדרה רגולטיבית מלאה שמחייבת אותן לספק את שירותי הבריאות בהתאם לחובות הרבות שעוגנו בחוק (עניין אהרון, פסקה 26; ברק-ארז "תאגידים ציבוריים", בעמ' 277; וראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי - כרך ג: משפט מינהלי כלכלי 460 (ה"ש 45) (2014)).