הנה כי כן, בבואנו לסווג תשלום לאיזה מן הקטגוריות, יש לתת משקל לשני שיקולים עיקריים. מאפיין התמורה: ככל שמתקבלת תמורה בגין התשלום שמשתלם, הנטייה תהיה לסווגו כמחיר; ובהקשר זה נודעת חשיבות לשאלה אם מדובר בתמורה מיידית וישירה עבור מוצר או שירות ספציפי, וכן אם התמורה שמתקבלת עבור התשלום היא שוות ערך (ככל הניתן), מבחינת השווי הכלכלי הריאלי, לתשלום ששולם עבורה (עניין רשות המים, פסקאות נ-נ"א; עניין מגאדבה, פסקה 23). כדברי פרופ' נמדר: "[...] מחיר נקבע לפי ערכו המסחרי ועל פי כוחות השוק של היצע וביקוש, ואילו אגרה נקבעת בצורה מנהלית ולפעמים אינה משקפת את הערך המסחרי האמיתי שלה" (נמדר, בעמ' 40). מאפיין הרצון החופשי: ככל שהתשלום הוא רצוני וניתן להימנע מלשלמו, דהיינו נעשה מתוך בחירה, הדבר מצביע על כך שהוא איננו מס, אגרה או תשלום חובה אחר – משמע מחיר. כלשון הנשיא א' ברק: "מחיר וכפייה אינם דרים בכפיפה אחת" (רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876, 886 (2002); וראו גם: עניין לוי, פסקאות 29-28)); ובהתאם, כפייה היא מרכיב חיוני לסיווג של תשלום כתשלום חובה (עניין רשות המים, פסקה נג). ויוער אגב כך, כי ייתכנו מקרים שבהם התשלום איננו נדרש בכפייה, אולם לנוכח חיוניות השירות או העובדה שהוא
--- סוף עמוד 37 ---
מסופק על ידי מונופול – אין באמת אפשרות מעשית "לבחור" אם לשלם אותו אם לאו, שאז סיווג התשלום הופך למורכב יותר.
39. משפרשנו את המסכת הנורמטיבית הצריכה לעניין, נפנה לסיווג ההשתתפות העצמית. כפי שכבר צוין, חוק ביטוח בריאות שינה את פניה של מערכת הבריאות בישראל – ויצר סטנרדט אחיד של שירותי בריאות בסיסיים שקופות החולים מחויבות לספק לחברים בהן. לפי המנגנון שנקבע בחוק, הקופות מחויבות לספק את השירותים שבסל הבריאות "בחינם" (המדינה אחראית לממן את העלות שלהם), וביחס למספר מצומצם של שירותים ניתנה לקופות אפשרות לגבות השתתפות עצמית; כאשר סוג וגובה ההשתתפות העצמית מפורטים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ("שירותים בהשתתפות עצמית של מבוטח"). מעבר לכך, ניתנה לקופות החולים אפשרות מכוח סעיף 8 לחוק לפנות לקבלת אישור מיוחד מאת שר הבריאות וועדת הכספים של הכנסת לשנות את גובה ההשתתפות העצמית (תוכנית גבייה) וכן להוסיף שירותים שלא קבועים בסל הבריאות ולגבות גם בגינם השתתפות עצמית – ולפי הנמסר על ידי היועמ"ש, קופות החולים כולן ניצלו מנגנון זה. נמצאנו למדים, וזה העיקר לענייננו, כי קופות החולים רשאיות לגבות השתתפות עצמית עבור שירותי בריאות המנויים בסל הבריאות רק על פי ההסדר שנקבע בחוק או מכוח אישורים שניתנו להם בהתאם לחוק.