41. שאלת הרצון החופשי. אין עוררין כי טיפול רפואי הוא שירות חיוני, שכפי שכבר צוין כרוך בליבה של הזכות לחיים, ונוגע אף לזכויות יסוד נוספות ובהם כבוד האדם וחירותו. עם זאת, ובלא לגרוע מן האמור, בסופו של דבר כל אדם בוחר אם הוא מעוניין לקבל טיפול רפואי ובאיזה אופן לקבלו – ועל כך מבוסס העיקרון של הסכמה מדעת לקבלת טיפול רפואי (ראו: סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996). כך במיוחד בהינתן שבישראל ישנן אלטרנטיבות לקבלת טיפול רפואי – ולא זו בלבד שניתן לרכוש את שירותי הבריאות בקופת חולים אחרת, לפי בחירתו של כל תושב, אלא שאין מניעה לעשות כן גם באופן פרטי (ראו והשוו: עניין לוי, פסקאות 41-40). משאלה פני הדברים, תשלום השתתפות עצמית מתאפיין באלמנט של הסכמה, ולא נעשה באופן כפוי וחד-צדדי. לשון אחר, השתתפות עצמית נגבית רק במצב שבו חבר בקופת חולים בחר לרכוש את הטיפול הרפואי הספציפי, ולאחר שהוא בחר לרכוש את הטיפול דווקא מאותה קופה (ראו והשוו: עניין אסל, פסקה כ"ה). ויודגש כי העובדה שהחברות בקופת החולים היא מעין "חברות כפויה" – שכן תושב חייב להיות חבר בקופת חולים וקופת החולים חייבת מצידה לקבלו – משליכה אמנם על אופיו הציבורי
--- סוף עמוד 39 ---
של הגוף והשירות שניתן על ידו (ראו בהקשר זה: עניין אהרון, פסקאות 20-19); אולם אין בה כדי להפוך את ההשתתפות העצמית לתשלום כפוי.
אין ספק שהעלות של טיפול רפואי דרך קופות החולים, עשויה להיות אטרקטיבית יותר למבוטח בה – ויש בכך מטבע הדברים להשליך גם על שאלת "רצוניות" הבחירה בתשלום ההשתתפות העצמית. אולם דומה כי דווקא כאשר עסקינן בטיפולים רפואיים, שאלת המחיר איננה חזות הכל – ונראה שככל שהדבר נוגע לבריאות ולחיי אדם, לא פעם בני אנוש מוכנים "להשקיע" יותר כדי לקבל טיפול רפואי שעונה להעדפותיהם. מכל מקום, ואף מנקודת מבט שלפיה לטיפול רפואי שניתן במסגרת סל הבריאות בעלות מינימלית אין אח ורע בשוק "הפרטי" – אזי מאחר שבישראל פועלות מספר קופות חולים, שמתחרות ביניהן על קהל מבוטחים, לא ניתן לומר שמדובר בשוק מונופוליסטי; וכפי שכבר צוין, בהחלט ניתן לרכוש שירותים רפואיים גם באופן פרטי ולא רק דרך קופות החולים בתמורה לתשלום השתתפות עצמית. יוער עוד בנקודה זו, כי לכאורה אין מניעה שבמקרים מסוימים ביטוחי בריאות "פרטיים" יציעו את הטיפול הרפואי במחיר מתחרה או באיכות גבוהה יותר מזה שמוצע על ידי קופות החולים. כל אלה מעידים על כך שלא מדובר במצב שבו ההשתתפות העצמית נגבית עבור שירות או מוצר חיוני שאין אפשרות מעשית להימנע מרכישתו; ובהתאם אינני רואה צורך להידרש למבחנים נוספים שהוצעו בספרות ובפסיקה בדבר האופן שבו ראוי לנתח את שאלת הרצון החופשי (ראו: יוסף מ' אדרעי פירוש לחוקי-היסוד – חוק-יסוד: משק המדינה 63-43 (יצחק זמיר עורך, 2004)); וכן עניין מגאדבה, פסקאות 25-24, 34-30); עע"מ 7705/16 רונן נ' מדינת ישראל - רשות המיסים, [פורסם בנבו] פסקה 6 (15.7.2018); בר"מ 6591/15 עיריית קרית ביאליק נ' רווה, [פורסם בנבו] פסקה 5 (9.3.2016)).