2. ומנקודות ההסכמה, לנקודות המחלוקת. הללו נוגעות בעיקר לפרשנותו של הפרט ה-11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו "תביעת השבה נגדר רשות" (להלן: פרט 11), ואולם לצורך הבנתן, יש לפתוח בבחינת ההסדר הנורמטיבי במסגרתו מצוי פרט 11.
עילות התביעה בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית וכלל הרשימה הסגורה
3. חוק תובענות ייצוגיות קובע הסדר דיוני המאפשר לנהל במסגרת הליך אחד תובענה "בשם קבוצת בני אדם, שלא ייפו את כוחו של התובע המייצג לכך, ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" (הגדרת "תובענה ייצוגית" בסעיף 2 לחוק. להבהרה כי חוק תובענות ייצוגיות אינו מקנה זכות מהותית, אלא מהווה אך כלי דיוני, ראו: רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978)
--- סוף עמוד 44 ---
בע"מ נ' אלסינט בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 16 (14.12.2006); בג"ץ 2171/06 כהן נ' יו"ר הכנסת, [פורסם בנבו] פסקה 24 (29.8.2011) (להלן: עניין כהן); ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 23 (3.7.2017)). השימוש בהסדר הדיוני הזה אפשרי, אך ורק, ביחס ל"[]תביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית" (סעיף 3(א) לחוק). מכאן, שבהעדר הוראת חוק מפורשת, על המבקש להגיש תובענה ייצוגית לעגן את בקשתו באחד מ-16 הפרטים המצויים בתוספת השנייה לחוק. אם לא יוכל לעשות כן, דין תביעתו להידחות, וזאת גם אם נניח כי מתקיימים בה כל התנאים לניהולה של תובענה ייצוגית בהתאם להוראות סעיפים 4 ו-8 לחוק (ראו ע"א 4345/10 מחלב – רואה חשבון – חברה בפירוק מרצון נ' מדינת ישראל - רשות המיסים בישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (20.11.2012); ע"א 4110/18 פלונית נ' קדימה מדע-חינוך לחיים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 8-7 (7.11.2019); אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 110-106 (2017) (להלן: פלינט וויניצקי)). מקובל להתייחס לכלל זה ככלל ה"רשימה הסגורה" של העילות לניהול תובענה ייצוגית הקבועות בתוספת השנייה לחוק.
4. ודוק, חוק תובענות ייצוגיות, אשר נחקק בשנת 2006, הביא לא רק להסדר אחיד, מקיף וכולל, אלא גם לחידושים ושיפורים רבים לעניין הגשתן וניהולן של תובענות ייצוגיות, מתוך מטרה לעודד את הגשתן של תובענות ייצוגיות ראויות. אחד השיפורים המרכזיים הוא הרחבת היקף העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית. ואולם, בעוד שבהצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005 לא נכללה כל הגבלה על סוג העילות שבהן ניתן להגיש תובענה ייצוגית (ראו סעיף 2(א)(1) להצעת החוק), ההסדר שגובש בסופו של דבר הוא מודל הדרגתי, על פיו יפסע המחוקק עקב בצד אגודל ויוסיף עילות בשלבים, לאחר בחינה ממוקדת (ראו אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 132 (2007)). וכך הוסברה בחירה זו של המחוקק בתזכיר חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005 (אשר כלל הגבלה על סוג העילות בהן ניתן לנהל תובענה ייצוגית):