27. השאלה "מי הוא לקוח?" מצויה בליבת המחלוקת בין הצדדים. מצד אחד הציגה התובעת פרשנות מרחיבה לפיה לקוח הוא כל "מי שקונה מוצר או שרות" (סעיף 18.5 לסיכומי התובעת) גם אם הוא אינו משלם עבור אותו שירות וגם אם בין הצדדים מתקיימים יחסי שותפות מהכנסות משירים והופעות. לטענתה, גולן היה לקוח של התובעת בעת כריתת הסכם בעלי המניות, כיוון שהתובעת העניקה לו שירותים שונים כמו הפקת הופעות ושירים; וכך נכתב בסעיף 18.6 לסיכומים:
"גולן כאמן בתחילת הקריירה שלו היה זקוק לגוף מקצועי שיתן לו מעטפת שלמה של שירותים על מנת להוציא לפועל מופעים שלו ואלבומים שלו...החיבור עם שולטן ענה בדיוק לצרכיו...גולן שילם לשולטן תמורה משמעותית עבור אותם שירותים שהתבטאה ב-50%-60% מהרווחים שנבעו מהמופעים שלו, הן המשותפים עם הלהקה והן מהמופעים הלא משותפים 50% מרווחי האלבומים...".
ואלו הפרשנות של הנתבעת היא פרשנות מצמצמת שהציג הנתבע 1, מר נחמה, בעדותו בה הבהיר כי יש להבחין בין יחסי עוסק-לקוח ובין יחסים של שיתוף פעולה עסקי. לדברי נחמה אומנים שמבקשים שירותים בהפקת שירים הם "לקוח", ומנגד יש אמנים שיש להם שיתוף פעולה עם אתניקס והם אינם "לקוח". לביסוס טענתו נקב נחמה בעדותו ברשימה של אמנים שעם חלקם היה שיתוף פעולה וחלקם היו לקוחות של שולטן בעת כריתת הסכם בעלי המניות (ראו עמ' 186-185, 189 לפרוטוקול מיום 10.9.2020), ובשונה מאותם אמנים שפנו לתובעת לקבלת שירותי הפקה בתשלום, הקשר עם גולן נוצר כשיתוף פעולה בין אמנים שהניב לשני הצדדים גמול: "זה נקרא שיתוף פעולה מוזיקלי, זה מקובל מאוד בתעשייה שלנו" (עמ' 190, וראו גם למשל עמ' 189, 204-203 לפרוטוקול).
28. ועתה להכרעתי. עלי להכריע בשאלה מי הוא "לקוח" כפי שעולה מאומד דעת הצדדים, כמשתמע מלשון ההסכם ומהנסיבות. כבר אומר כי מפתיע שלמרות שסוגיה זו מצויה במרכזה של המחלוקת, נתנו הצדדים בידי בית המשפט מעט מאוד כלים להבין מה היתה כוונת הצדדים כשכתבו "לקוח" בסעיף 15 להסכם, וכדי להשיב לשאלה האם גולן היה לקוח של שולטן בעת כריתת ההסכם. לכתב התביעה ולתצהירים לא צורפה רשימת לקוחות שנערכה ערב כריתת ההסכם, מסתבר כי גם להסכם לא צורפה כל רשימת לקוחות, ונראה אפוא כי למעשה לא הונחה כל ראיה שתוכל להאיר את עיני בסוגיה מי עונה להגדרת לקוח שבסעיף 15 להסכם.
29. כפועל יוצא לא הונח בסיס ממשי לכך שיש להגדיר את גולן כלקוח של שולטן לפי סעיף 15 להסכם. בהסכם בעלי המניות לא נזכר שמו של גולן כלקוח של התובעת, לא צורפו חשבוניות שהנפיקה התובעת לגולן והיו יכולות לתמוך בטענתה כי היה לקוח של שולטן, וגם בין המסמכים וההסכמים שנחתמו בין גולן לבין התובעת לא הוזכר גולן כלקוח. כדי שייקבע שגולן 'לקוח' היה מצופה מהתובעת להציג ולו חוזה אחד או מסמך כלשהו שבו מוגדר גולן 'לקוח' של החברה. בוודאי כשלא מדובר בלקוח לפי חוק הגנת הצרכן הרוכש מוצר במרכול או כרטיס להופעה שבעצם התנהגותם יוצרים את החוזה בין העוסק ללקוח (כדברי השופט מאור בה"פ 4246-12-17, עמ' 8), אלא מדובר ביחסים ארוכי טווח בין בעלי מקצוע המיוצגים על ידי עורכי דין, שככל שרצו לקבוע כי גולן הוא לקוח של התובעת לצרכי ההסכם היה מצופה כי הדבר ייכתב ויוגדר בהסכם בין הצדדים. אף הייתי מצפה כי תצורף רשימת לקוחות להסכם בעלי המניות כדי שהסכמת הצדדים תהיה ברורה ויובן לכל מי הוא לקוח.
ואולם לא רק שלא הוצג כל מסמך שבו הוגדר גולן כלקוח, אלא שדווקא מצאתי כי המסמכים שהוצגו תומכים בטענת הנתבעים כי בין גולן לשולטן התקיימה מערכת יחסים של שיתוף פעולה עסקי אד הוק. בעניין זה ראו למשל הסכם שנחתם בין גולן והתובעת בשנת 2008, בקשר להפקת אלבום מהופעתו של גולן בקיסריה (נספח טז לתצהיר דרור), ממנו עולה בבירור כי שולטן וגולן יצאו למיזם משותף שמפירותיו יהנו הצדדים בחלקים שווים (סעיף 5). כך גם בהסכם בין הצדדים הוסכם על מנגנון משותף של קבלת החלטות לפיו ההחלטות יתקבלו בהסכמת שני הצדדים (סעיף 3), וכן הוסכם כי כל אחד מהצדדים יקבל ללא תמורה חלק מתוצריו השיווקים של האלבום (50 יחידות של מוצרי DVD ו-50 יחידות של מוצרי CD; סעיף 18).
יחסים אלו, שבהם מתקבלות החלטות משותפות, ותוצרי הפעילות המשותפות ניתנים לשני הצדדים בשווה, אינם מתיישבים עם יחסי ספק-לקוח שבו הלקוח, לכאורה גולן, רוכש שירותים מהספק, לכאורה שולטן. לטעמי יחסים אלו משקפים דווקא אופי של מיזם עסקי משותף בין צדדים שווים, שנוצר אד הוק. גם העובדה שחלק מזכויות הקניין הרוחני של המיזם (אלבום) נותרו בבעלות התובעת, וחלק בידי גולן תומכים בכך כי מדובר במיזם משותף. ואכן לפי זכותו מכר גולן את זכויותיו הקנייניות באלבומים שהיו בבעלות משותפת של הצדדים (ראו את מכתבו של גולן באמצעות חברת ליאם הפקות) מיום 12.3.2017 ובו הודיע כי הוא כבר אינו שותף של התובעת באלבומים (נספח יח לתצהיר דרור; סעיף 18.1, 18.3 לתצהיר).