75. עו"ד רובין טען כי קביעתו של נציב התלונות על השופטים אשר לא ניתן היה להציגה במהלך הדיון נוכח חסיונה, קבעה כי היה על כב' השופט טל לפסול עצמו באותו הליך, ועל כן לא ניתן לקבל את פסק הדין של כב' השופט טל ולא ייתכן שהתובעת תתעלם מהחלטת נציב התלונות על השופטים.
76. ראשית יש להעמיד דברים על דיוקם מבחינה משפטית. החלטת כב' הנציב איננה משליכה על הקביעות האמורות בפסה"ד. החלטת הנציב היא במישור התנהלות השופט בדיון בלבד ואין בה כדי להשליך על קביעות משפטיות בפסק דין חלוט.
77. שנית, בחקירתו של עו"ד רובין התברר כאמור, כי מכתב התלונה שלו נכתב בחוסר תום לב וזאת גם ללא קשר לממצאים שהתגלו מאוחר יותר בפסק הדין של כב' השופט טל, לטובת עו"ד גורדון ואזי גם ללא קשר לפסה"ד הוכח כי עו"ד רובין פרסם לשון הרע כנגד התובעת וכי אין לו הגנה בהקשר זה.
שאלת גובה הפיצוי
78. בשלב זה משקבעתי כי הפרסומים מהווים לשון הרע ולא קיימת הגנה בחוק, יש לבחון את שאלת גובה הפיצוי הראוי לתובעת.
79. סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע קובע כי במשפט אזרחי רשאי בית המשפט לחייב את המפרסם לשון הרע בפיצוי הנפגע בסך של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק ובכפל הפיצוי למי שהוכח כי הפרסום שעשה היה בכוונה לפגוע. הסכומים האמורים צמודים למדד המחירים לצרכן וזאת בהתאם לס' 7א(ה) לחוק איסור לשון הרע, החל מ-9/98 וכיום עומדים הסכומים על סך של כ-70,000 ₪ וכ-140,000 ₪ בהתאמה.
80. מטרת הפיצוי בהליך לשון הרע היא כפולה, כפי שנקבע בעניין ע"א 802/87 עקיבא נוף נ' אורי אבנרי (מה(2) 489):
"הפיצויים אשר אותם מוסמך בית-משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על-ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על-ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך ¬למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה.
שנית - כפי שנאמר כבר בפסיקת בית-משפט זה - נועדו הפיצויים הנקבעים בגין עוולת לשון הרע גם כדי "שיחנכו את הקהל ויחדירו לתודעתו כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי, ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב"' (ע"א 30/72 [1], בעמ' 244), הווה אומר: פיצויים אשר יש בפסיקתם משום מגמה עונשית ומגמה מחנכת ומרתיעה כאחד (ראה ע"א 670/79 , 78/80, 82[2], בעמ' 205)."