בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"א 20162-12-18 גורדון נ' רובין
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת מירב כפיר
תובעת אולגה גורדון
נגד
נתבע יהושע רובין
פסק דין
לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין לשון הרע שהוגשה ע"י היועצת המשפטית של עיריית נצרת כנגד עו"ד רובין אשר כתב מכתב לראש העיר ולגורמים נוספים ובו הועלו טענות כנגדה ובין היתר יוחסה לה התנהלות "בדפוס של שחיתות" ולאחר שנדרשה התנצלותו חזר ועמד על טענותיו כנגדה.
רקע עובדתי
1. התובעת, עו"ד אולגה גורדון היא היועצת המשפטית של עירית נצרת (להלן: "העיריה") משנת 1999 וכן משמשת כחברת בית הדין המשמעתי של לשכת עוה"ד במחוז הצפון משנת 2013, כנציגת שר הפנים בוועדות למינוי יועצים משפטיים לרשויות מקומיות וכחברה בוועדות מטעם שר הפנים לבחינת תפקוד רשויות מקומיות (להלן: "התובעת" או "עו"ד גורדון")
2. הנתבע, עו"ד יהושע רובין, ייצג מתוקף תפקידו כעו"ד במסגרת ת"א 11902-03-09 את עו"ד שרה שי כנגד העיריה [פורסם בנבו] (להלן: "ההליך בנצרת").
3. ההליך בנצרת התנהל במשך כ-10 שנים וב-1/9/19 ניתן בו פסק דין (נספח ב' לתצהיר התובעת).
4. בקציר האומר יפורט כי ההליך בנצרת, כמפורט בפסה"ד בו, נוהל במסגרת תביעתה של עו"ד שרה שי כנגד העיריה בטענה להתעמרות בה, בבעלה המנוח ובעסק שלהם בגין אי מתן פטורים מתשלום ארנונה, המצאת תשלומים יש מאין והליכי גביה לא חוקיים, בניצוחה של עו"ד גורדון.
5. באותו הליך טענה עו"ד שרה שי כי עו"ד גורדון העלימה מסמך שסומן באותו הליך ת/1 להלן: "ת/1") המצביע על פטור חוקי מארנונה שניתן לה.
6. ת/1 צורף ע"י עו"ד שרה שי לתיק ביהמ"ש באותו הליך במהלך ניהול ההוכחות כאשר עו"ד גורדון טענה שם כי המסמך ת/1 לא היה ברשותה וכי ממילא למסמך זה אין כל חשיבות.
7. בפסה"ד, שניתן ע"י כבוד השופט אלעד טל, ב-1/9/19 נעשתה התייחסות ארוכה לשאלה האם ת/1 הוסתר ע"י עו"ד גורדון, כטענתה של עו"ד שרה שי, וזאת תוך ניתוח מכלול של תצהירים ועדויות שהוגשו ביחס לכך ובין היתר עדויותיהם של מר לוי, מרים רופל, דני חנניה, אינה אברך ופנינה שלו.
8. כבוד השופט טל קבע כי הוא מקבל את גרסתה של עו"ד גורדון לפיה לא ראתה בעינה את המסמך ת/1 עד שהתובעת ביקשה להציגו כראיה בתיק (סעיפים 232-243 לפסה"ד, נספח ב' לתצהיר התובעת).
9. כנגד פסה"ד הוגש ערעור ע"י עו"ד שרה שי באמצעות הנתבע, הערעור נדחה וכן בר"ע שהוגשה לביהמ"ש העליון נדחתה אף היא.
10. במהלך ניהול ההליך בנצרת הגיש עו"ד רובין תלונות כנגד עו"ד גורדון ללשכת עוה"ד ביחס להתנהלות שלא בהתאם לכללי האתיקה (עמ' 19 לפרוטוקול) התלונות כולן נגנזו ללא שניתנה החלטה כלשהי כנגד התובעת (ראה ת/3-ת/5).
11. עוד טרם שהוגשו סיכומי העיריה בהליך בנצרת, ביום 29/11/18 שלח עו"ד רובין מכתב לראש העיר ולגורמים רבים נוספים, כפי שיפורט בהמשך (להלן: "המכתב"), הכולל אמירות קשות כנגד עו"ד גורדון ואף דרש את פיטוריה או השעייתה (נספח ג' לתצהיר התובעת).
12. משהתקבל המכתב דרשה עו"ד גורדון באמצעות באת כוחה כי עו"ד רובין יחזור בו ויתנצל על הדברים שפרסם המהווים הוצאת דיבתה רעה (נספח ד' לתצהיר התובעת)
13. הנתבע כמענה למכתב ההתראה שנשלח אליו חזר על טענותיו במכתב תשובה מיום 5/12/18 (להלן: "מכתב התשובה") בו אישר כי הוא עומד מאחורי הדברים שנכתבו במכתב וכי:
"אני חוזר וטוען כי עו"ד גורדון במשך שנים התנהלה בדפוס של שחיתות ואם יהיה צורך להוכיח זאת בבית משפט, הדבר יוכח". (מכתב התשובה צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת)
14. מכתב התשובה נשלח לראש העיר ולחברי מועצת העיר.
15. בעקבות הפרסומים שלעיל (המכתב ומכתב התשובה), שיש בהם משום לשון הרע הגישה התובעת את התובענה דנן לתשלום פיצויים בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע")
ראיות הצדדים
16. בהתאם להחלטה מיום 15/9/19 נקבע כי מדובר בטענות המהוות הודאה והדחה ועל כן היה על הנתבע להגיש תצהיריו טרם תצהירי התובעת.
17. מטעם עו"ד רובין הוגשו שני תצהירים ב-12/19. תצהיר התובע ותצהירו של מר שמעון גפסו.
18. מר שמעון גפסו כיהן בעבר כראש עיר בעיריה, כאשר עו"ד גורדון הייתה היועצת המשפטית גם באותה עת. מר גפסו טען כי עו"ד גורדון התנהלה בחוסר הגינות ויושר במהלך כהונתו. כבר כעת ייאמר כי לא מצאתי לייחס לתצהירו של מר גפסו משקל כלשהו, כאשר מחקירתו התברר כי מדובר בטענות ללא שצורפו להן אסמכתאות כלשהן וכי טענותיו בתצהירו כנגד התובעת אינם ידועים לו מידיעה אישית. כמו כן התברר כי מדובר בעד מגמתי, שכן בתקופת כהונתו פעלה התובעת לחשיפת שחיתויות והוא הועמד להליך פלילי בשל כך והורשע בעוד התובעת קיבלה צו הגנה ממנו על מנת שלא יפטרה.
19. בתצהירו של עו"ד רובין בהתייחסו למכתב, הוא טוען כי סבר שהתובעת התנהלה בדפוס של שחיתות בעל גוון פלילי וכי הוא האמין באמיתות תוכן המכתב, תוך שהוא מייחס טענות רבות למהלך הדברים בהליך בנצרת וחוזר על הטיעונים שהועלו שם ביחס לכך שהתובעת הסתירה את ת/1.
חקירתו של עו"ד רובין בהקשר המכתב והאמונה עליה ביסס את תוכנו הייתה ברובה חקירה מתחמקת, כפי שיפורט להלן ולא נתתי בה אמון.
20. יצוין כי התצהיר כלל בנוסף נושאים רבים שאינם רלוונטיים להליך זה, כמו למשל אופן תפקודו של ראש העיר הקודם המנוח מר מנחם אריאב ז"ל וכן אירועים המיוחסים לתובעת לאחר משלוח המכתב.
21. בנוסף צירף עו"ד רובין לתצהירו תצהירים של גב' פנינה שלו וע"ד שרה שי, אשר הוכנו, כאמור בהם, לצורך ההליך בנצרת ולא לצורך הליך זה. תצהירים אלה לא התקבלו לתיק בהתחשב בכך שבאותו הליך כבר ניתן פסק דין ואין מקום לשמוע פעם נוספת עדויות, שכבר יש ביחס אליהן מעשה בית דין.
22. מטעם התובעת הוגש תצהירה ב-2/20 ובו התייחסות מפורטת לכל אחד מההליכים אותם מאזכר עו"ד רובין בתצהירו.
23. עדותה של התובעת בחקירתה הייתה מהימנה, קוהרנטית וסדורה. העדות הייתה ישירה ולא מתחמקת תוך שהיא משיבה לכל השאלות אודותיהן נשאלה באופן ששופך אור על הנסיבות. מתשובותיה עולה כי לא הייתה שותפה למעשה פסול כלשהו. כן עולה כי תשובותיה מבוססות על קביעות שנקבעו בפסקי דין מנומקים שניתנו.
24. לא נעלמה מעיני בהקשר זה הפנייתו של הנתבע לאחר שלב הסיכומים ב"הודעה דחופה ובקשה" שהוגשה על ידו ובה הוא מפנה לכאורה לכך שהתובעת בעדותה משקרת ביודעין בכך שלא ראתה את המכתבים שנשלחו לראש העיר עובר למכתב מושא הליך זה.
אני דוחה טענה זו מכל וכל. הנתבע לא מדייק בטיעוניו וזאת מכיוון שעו"ד גורדון בעדותה ציינה כי עליו להיות ממוקד, ואם יציג מכתב היא תשיב אם ראתה או לא (עמ' 37, שורות 11-12) אולם הנתבע לא הפנה אותה לכל מכתב שהוא.
זאת ועוד, המכתב ששלח הנתבע מיום 27/10/17 (נספח ד' לתצהירו) ואשר אליו הוא מתייחס בבקשה הנ"ל, אינו מתייחס להתנהגותה של התובעת, אלא לטענות הקשורות לראש העיר המנוח מנחם אריאב ז"ל ואזי אין רלוונטיות בין המכתב הזה לשאלה שנשאלה התובעת ובוודאי שלא ניתן לייחס לה אמירה שאינה אמת בשל תשובתה.
25. בשולי התייחסותי לעדות התובעת יצוין כי נוכח מועד הגשת התצהיר (לאחר שניתן פסה"ד בהליך בנצרת), לא מצאתי לייחס חשיבות למועד שבו לכאורה אומתה חתימת התובעת על התצהיר, כפי שטען הנתבע בסיכומיו ובהתחשב בכך שהנתבע אף לא עימת את התובעת בחקירתה הנגדית ביחס לכך.
השאלות במחלוקת
26. בין הצדדים אין מחלוקת בדבר לשון הרע מושא המכתב ומכתב התשובה, או הפרסום שלהם והמחלוקת היא ביחס להגנות, שיש לעו"ד רובין, לטענתו.
27. עו"ד רובין טוען כי עומדת לו בעיקר ההגנה ע"פ סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שעניינה פרסום שהינו הגשת תלונה על הנפגע. הנתבע טוען כי היה לו יסוד להאמין באמיתות תוכנו של המכתב ולכן הפנה אותו כתלונה לגורמים הרלוונטיים.
28. עו"ד רובין טוען כי ההסתרה של ת/1 לא הייתה מקרית או רשלנית אלא בזדון.
29. בהקשר לכך שניתן פס"ד בהליך הקובע כי ת/1 לא הוסתר ע"י עו"ד גורדון טוען עו"ד רובין כי פסה"ד מהווה גיבוי לא לגיטימי לתובעת.
30. עוד טוען עו"ד רובין בבקשות שהגיש בתיק ובסיכומיו כי הוגשה תלונה כנגד השופט טל ביחס לכך שלא גילה בעת ניהול ההליך כי ייצג את העיריה בהליכים קודמים ועל כן היה עליו לפסול את עצמו מלדון בהליך. לטענת עו"ד רובין התלונה התקבלה ועל כן אין להסתמך על פסה"ד וממצאיו.
דיון והכרעה
31. ראשית, והגם שאין מחלוקת בין הצדדים ביחס לתוכן המכתבים אתייחס תחילה ללשון הרע והפרסומים שנעשו.
32. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע מהו לשון הרע:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
(2) ...
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעסקו במשלח ידו או מקצועו...."
33. במכתב של עו"ד רובין נכתבו הדברים הבאים לראש העיר אותה עת:
"2. ..אני מבקש להסב את תשומת ליבך פעם נוספת, כי בכל הנוגע לראיות שהוצגו בת.א. 11902-03-09 בבית משפט שלום בנצרת, [פורסם בנבו], שעדיין לא ניתן בו פסק דין וניסיון לעיכוב והארכת הליכים היות והרשות המקומית בהשפעת המחלקה המשפטית איננה מגישה סיכומים. מכל מקום, לפי הראיות ובהתאם לתלונות שהוגשו נגדה במשטרה, מסתבר, כי היועצת המשפטית התנהלה בדפוס של שחיתות והדבר מטיל צל כבד, על הרשות המקומית ועל המחלקה המשפטית, כאחד.
3. מבוקש לשקול ברצינות ובהקדם, דבר פיטוריה של היועצת המשפטית או לפחות השעייתה הזמנית, עד לסיום ההליכים והחקירות.
4. כפי שציינתי בעבר, קשרים וגיבוי, גורמים לזילות מקצוע עריכת הדין ועל אחת כמה וכמה, כאשר מדובר ביועצת משפטית, עם דפוס של שחיתות, שנמשך שנים רבות, איננה תורמת לקידומו של שלטון החוק ברשות המקומית.
...." (ההדגשות אינן במקור. מ.כ. המכתב במלואו צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת).
34. עיון במכתב מראה כי עו"ד רובין מעלה טענות קשות כנגד התובעת, כך למשל הוא טוען כי היא מנסה לגרום לעיכוב הליכים בהליך בנצרת, כמו כן טוען הוא כי הוגשו נגדה תלונות למשטרה וכי היא מתנהלת בדפוס של שחיתות, שיש בו להטיל צל כבד על הרשות המקומית.
עוד מועלות טענות כנגד מוסריות ואתיות של התנהלותה כמי שיש לה קשרים הגורמים לזילות של מקצוע עריכת הדין ואינם מקדמים את שלטון החוק.
בשל המיוחס לה, מבקש עו"ד רובין לפטר את עו"ד גורדון מתפקידה.
35. מהאמור עולה כי הפרסום נועד לפגוע בעו"ד גורדון במשרתה, שכן נדרשים פיטוריה, והמכתב נשלח בין היתר לראש העיר ועל כן בהתאם למבחן האדם הסביר האמור במכתב זה מהווה לשון הרע. מה גם שאמירות כנגד עו"ד או כל אדם בכלל, המייחסות, בין היתר, התנהלות מושחתת, כפי שמועלות במכתב יש בהן כדי להשפיל ולבזות.
36. גם במכתב התגובה ששלח עו"ד רובין לראש העיר ולחברי המועצה הוא חוזר וטוען כי עו"ד גורדון התנהלה בדפוס של שחיתות.
37. משלוח אמירות אלה שוב לראש העיר וחברי המועצה נועדו אף הם לפגוע במשרתה ועל כן גם האמור במכתב זה מהווה לשון הרע.
38. הנתבע טען בסיכומיו כי יש במכלול מכתב התשובה כלשון הרע משום הרחבת חזית, אולם אינני מקבלת טענה זו. מכתב התשובה הוזכר כבר בכתבי הטענות, אמנם בפרק נפרד מפרק "הפרסומים" אולם מתוכן כתב התביעה עולה בבירור כי התביעה מוגשת בשל מסכת ההתנהלות בכללה ולא רק בגין המכתב הראשון.
39. לפיכך, האמור במכתב וכן במכתב התשובה מהווים לשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
40. אין מחלוקת גם ביחס לפרסום הדברים שכן מכתב התלונה נשלח לנמענים רבים: היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי של משרד הפנים, פרקליט מחוז הצפון, מפקד להב 433, מפקד משטרת נצרת עילית, מפכ"ל המשטרה, יו"ר ועד מחוז הצפון של לשכת עורכי הדין, חברי מועצת העיר.
41. מכתב התשובה נשלח כאמור בו לראש העיר וחברי המועצה.
42. נוסח מכתב התשובה חוזר על האמור במכתב התלונה ביחס לכך שהתובעת התנהלה בדפוס של שחיתות ועל כן אתייחס להלן בעיקר לאמור במכתב הראשוני.
פרסום הנתבע הוא בחוסר תום לב ולא חלה עליו ההגנה ע"פ סע' 15(8) לחוק
43. הנתבע כאמור טוען כי יש לייחס לו ההגנה על פי סע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע כיוון שהאמין באמיתות התלונה שייחס לתובעת.
44. הפסיקה קובעת כי על מנת שיחולו ההגנות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, על הנתבע להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד כי הפרסום נעשה בתום לב והשני כי חלות אחת החלופות בסעיף 15.
45. סע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע מקנה הגנה לנתבע שעשה פרסום בנסיבות כדלקמן:
"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;"
46. סעיף 16 לחוק איסור לשון הרע קובע חזקות בעניין תום הלב או העדרו ועל פיו:
חזקת תום הלב קיימת למי שהוכיח שהפרסום נעשה באחת הנסיבות ע"פ סע' 15 לחוק ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר.
לעומת זאת יש חזקה של חוסר תום לב ע"פ סע' 16(ב) לחוק אם הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט באמצעים סבירים להיווכח אם מדובר באמת.
47. בפסק הדין המנחה בעניין ע"א 788/79 ריימר נ' עזבון המנוח ברקו (דב) רייבר, פ"ד לו(2) 141, אליו מפנה עו"ד רובין בטיעוניו, נקבע כי יש לפרש את המונח "תום לב" בהקשר ההגנה הקבועה בסעיף 15, כאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום:
"הצורך להבטיח את האיזון האמור הוא הקובע את הדרך הראויה לפירושו של מושג תום הלב בסעיף 15(8) האמור. נראה לי כי עלינו לפרש את 'תום הלב' בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום.
אדם, המתלונן בפני המשטרה, על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרך לאינטרס הציבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות. לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו".
48. דעת הרוב מפי כב' השופט עמית בעניין ע"א 7426/14 פלונית נ' אור דניאל (פורסם בנבו, 14.3.16) (להלן: "עניין אור דניאל") התייחסה אף היא לדרישת תום הלב ביחס להגנה האמורה בסעיף 15(8), כאשר ביהמ"ש חוזר על הדרישה כי תהיה אמונה סובייקטיבית של המתלונן בתלונה, אולם מוסיף תנאי חדש והוא כי החשד המפורט בתלונה יהיה חשד סביר: