35. מהאמור עולה כי הפרסום נועד לפגוע בעו"ד גורדון במשרתה, שכן נדרשים פיטוריה, והמכתב נשלח בין היתר לראש העיר ועל כן בהתאם למבחן האדם הסביר האמור במכתב זה מהווה לשון הרע. מה גם שאמירות כנגד עו"ד או כל אדם בכלל, המייחסות, בין היתר, התנהלות מושחתת, כפי שמועלות במכתב יש בהן כדי להשפיל ולבזות.
36. גם במכתב התגובה ששלח עו"ד רובין לראש העיר ולחברי המועצה הוא חוזר וטוען כי עו"ד גורדון התנהלה בדפוס של שחיתות.
37. משלוח אמירות אלה שוב לראש העיר וחברי המועצה נועדו אף הם לפגוע במשרתה ועל כן גם האמור במכתב זה מהווה לשון הרע.
38. הנתבע טען בסיכומיו כי יש במכלול מכתב התשובה כלשון הרע משום הרחבת חזית, אולם אינני מקבלת טענה זו. מכתב התשובה הוזכר כבר בכתבי הטענות, אמנם בפרק נפרד מפרק "הפרסומים" אולם מתוכן כתב התביעה עולה בבירור כי התביעה מוגשת בשל מסכת ההתנהלות בכללה ולא רק בגין המכתב הראשון.
39. לפיכך, האמור במכתב וכן במכתב התשובה מהווים לשון הרע בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
40. אין מחלוקת גם ביחס לפרסום הדברים שכן מכתב התלונה נשלח לנמענים רבים: היועץ המשפטי לממשלה, מבקר המדינה, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי של משרד הפנים, פרקליט מחוז הצפון, מפקד להב 433, מפקד משטרת נצרת עילית, מפכ"ל המשטרה, יו"ר ועד מחוז הצפון של לשכת עורכי הדין, חברי מועצת העיר.
41. מכתב התשובה נשלח כאמור בו לראש העיר וחברי המועצה.
42. נוסח מכתב התשובה חוזר על האמור במכתב התלונה ביחס לכך שהתובעת התנהלה בדפוס של שחיתות ועל כן אתייחס להלן בעיקר לאמור במכתב הראשוני.
פרסום הנתבע הוא בחוסר תום לב ולא חלה עליו ההגנה ע"פ סע' 15(8) לחוק
43. הנתבע כאמור טוען כי יש לייחס לו ההגנה על פי סע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע כיוון שהאמין באמיתות התלונה שייחס לתובעת.
44. הפסיקה קובעת כי על מנת שיחולו ההגנות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, על הנתבע להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד כי הפרסום נעשה בתום לב והשני כי חלות אחת החלופות בסעיף 15.
45. סע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע מקנה הגנה לנתבע שעשה פרסום בנסיבות כדלקמן:
"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;"