חוקרים מסכימים, כי במקרים רבים השבילים, המובילים להגשמת הזכויות והשגת הצדק, אינם פתוחים ונגישים לכל חברי החברה באופן צודק ושוווה. ....פעמים רבות הם אף סגורים ונמצאים מחוץ להישג היד של חלק מחברי הקבוצות, הזקוקים להם במיוחד: עניים, עולים חדשים, מיעוטים אתניים ולאומיים וחברי קבוצות אחרות, מודרות ומוחלשות ....במקרים אלו מפוזרים לאורך השבילים חסמים שונים, המונעים מיחידים ומקבוצות את האפשרות לגשת בקלות למקום הממשי או לעיתים למקום הסמלי בו ממוקם הצדק ואתו הזכויות המבטיחות אותו."
עוד עמדו על כך אבישי בניש ולירון דוד, "זכות הגישה למנהל במדינת הרווחה: על (אי-) מיצוי זכויות חברתיות וחובת ההנגשה של החקיקה החברתית, משפט וממשל יט', 395 (תשע"ח, להלן: בניש ודוד, זכות הגישה למנהל). בעמ' 406 מציינים המחברים:
"הטיפול הבירוקרטי כרוך, בדרך-כלל בצורך להגיע פיזית לסניפים של הרשות המנהלית (אשר ממוקמים לעיתים במקומות מרוחקים, ופתוחים בשעות לא-נוחות); בצורך למלא טפסים רבים ולהמציא אישורים מגורמים שונים; ולעיתים גם בצורך להגיש את הבקשה מחדש בכל פרק-זמן קצוב... [ולעיתים] דרישות בלתי-פוסקות מצד הרשות המנהלית להמציא טפסים ומסמכים, גם כאשר אלה כבר נשלחו בעבר. מעבר לכך, מכיוון שבדרך-כלל כל רשות ממשלתית מתמקדת אך ורק בתחומי האחריות הישירה שלה, המבנה הבירוקרטי יוצר פעמים רבות פיצול וחוסר תיאום בין גורמים שונים, ומחייב לעיתים את הפרט להגיש בקשות שונות לגורמים שונים בגין אותה בעייה".
עמדו על כך ברק-ארז וגרוס, זכויות חברתיות, בעמ' 211:
"היום יום של אכיפת הזכויות החברתיות....בא לידי ביטוי בהתמודדות עם החלטות של רשויות מינהליות, ובהמשך לכך בהליכים המתקיימים בפני ערכאות שיפוטיות.... ההתמודדות עם הליכים אלו מחייבת ידע, תעצומות נפש וייעוץ משפטי שאינם נמצאים תמיד בהישג ידם של הנוגעים בדבר, הנמנים, על פי רוב, על הקבוצות החלשות והנזקקות ביותר של החברה הישראלית. "
50. חסמים נוספים - חסם נוסף הבולט בעניין שלפניי הוא שבעניינים משפטיים הנוגעים לאוכלוסיות אלו החלטת הרשות היא לגביהן, למעשה סוף פסוק. אנשים החיים בעוני פונים לרשות, זו דוחה אותם, ולרוב, הם נעדרים המשאבים להמשיך ולפנות בעניין ולברר מה מגיע להם, ובהמשך לעמוד על זכויותיהם. כל זאת, כאשר מולם עומדת הרשות שלה הידע והכלים, וכן הייצוג המשפטי, החסר פעמים רבות לאוכלוסיות אלו.