"במקרים מסוימים הוחלה הלכה זו כדי להשיג מצב של שוויון בהקשרים של קבוצות חברתיות מובהקות....אך היא הוחלה גם בהקשרים אחרים. בית המשפט הדגיש בהקשרים אלה כי העיקר אינו בחלוקה שווה של מקורות כספיים, אלא בשאיפה שהתוצאה שתתקבל לאחר ההקצאה תהיה שוויון רב יותר במקורות העומדים לרשות הפרטים הרלוונטיים לשם מימוש צרכים מסוימים. יש לציין עם זאת, כי לעת עתה לפחות, אין מדובר בהכרח בהיקף פרישה רחב של הזכות החוקתית לשוויון, אלא בעיקר בקביעת נורמות מתחום המשפט המנהלי, שלא הוחלו עדייו ביחס לחקיקה"
וראו הדברים שנאמרו בעניין זריהן, פיסקה ו(3) לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין, 12.05.2008:
"הדיור הציבורי נועד לזכאים לו במכלולם, המוחילים עד בוש בתור. אין "תפוס כפי יכולתך" ברכוש הציבור, ועל הרשויות להקפיד על הצדק החלוקתי, ועל בתי המשפט ליתן יד לכך, כמובן תוך בדיקת כל מקרה לגופו...".
(הדגשה שלי – מ'א'ג')
(ראו גם: עניין שמחה ביטון, פסקה י"א לפסק הדין, 25.11.2010; עע"מ 823/12 תמר קליסה נ' יצחק שמעון (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין קליסה), פסקה ב' לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין, 08.08.2013; עע"מ 2851/13 אילן סויסה נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (פסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט חנן מלצר, פורסם בנבו, 2014) ועניין נתנאל (שם בפסקה 6 לפסק הדין)).
היינו, יש לבחון, האם התנהלות וועדות החריגים, על פי מסמך התבחינים, אינן פוגעות בצדק החלוקתי, כטענת העותרות, ובראשן, בהקשר זה, גב' לוי. כדי לעשות כן יש לעמוד על תכליות הדיור הציבורי.
מטרות הדיור הציבורי – עזרה לאוכלוסיות מוחלשות
59. הדיור הוא כאמור, צורך בסיסי, שהוגדר, בבסיסו, כזכות חוקתית. דיור הינו ככלל ההוצאה הגדולה ביותר של משק בית ממוצע, לא כל שכן של אנשים החיים בעוני.
לאור המחסור הכבד בדירות בדיור הציבורי, מפעיל משרד השיכון תכניות סיוע, שמטרתן סיוע בפתרונות דיור, ובמרכזן סיוע בכספי שכר דירה כדי לשכור דירה בשוק החופשי. בידי הרשות, במקרה זה משרד השיכון, שיקול דעת רחב באשר לאופן בו היא בוחרת להגשים את מדיניות הסיוע בתחום הדיור ומימוש זכות הדיור. אכן, הגשמת תכלית זו נעשית בדרכים שונות ובין היתר בהעמדת דיור ציבורי לזכאים או סיוע בשכר דירה (ראו: רע"א 357/13 ליחצ'וב אינסה נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, פיסקה ח' לפסק הדין (פורסם בנבו, 2013) ועניין שטיין, בפסקה 31 לפסק הדין). זכאות ל"שיכון הציבורי" היא דרך אחת, וסיוע בשכר דירה היא דרך נוספת. בשני המקרים על המדינה לפעול לחלוקת הסיוע באופן שוויוני ועל פי קריטריונים ונהלים קבועים וברורים.