על השיקול התקציבי כשיקול חשוב ולגיטימי עמדה גם פרופ' דפנה ברק-ארז, בספרה משפט מינהלי (2010). פרופ' ברק ארז ציינה, כי השאלה עד כמה יש להתחשב בשיקול התקציבי תבחן במבחני סבירות, מידתיות והפליה (עמ' 694-695):
"שיקולים תקציביים הם, על-פי רוב, שיקולים ענייניים. רשויות מינהליות פועלות במסגרת של תקציב נתון, וחובתן לפעול למען האינטרס הציבורי בדרך הטובה ביותר מחייבת התחשבות באילוצים תקציביים. אין בכך, כמובן, הכשר להתחשבות בלעדית בשיקול התקציבי, תוך התעלמות משיקולים אחרים. המשקל שראוי לתת לגורם התקציבי הוא נושא לדיון נפרד – במסגרת עילות הסבירות והמידתיות, ולמעשה גם במסגרת עילת ההפליה (בהתייחס לשאלה אם החיסכון התקציבי הוביל לתוצאות לא-שוויוניות)."
ברם, כאשר מועלית טענה לפגיעה בשוויון, כבענייננו, יהא משקלו של השיקול התקציבי מצומצם יחסית ולא על בסיסו לבד תיקבע קבוצת השוויון, וכפי שהבהירה כב' השופטת עדנה ארבל בעע"מ 4515/08 מדינת ישראל נ' יוסי נאמן, פסקה 25 (פורסם בנבו, 2009):
"אכן, בבחינת היקף ההטבות שיש להעניק לנכי צה"ל אין להתעלם משיקולי תקציב ומן הצורך לקבוע סדר עדיפויות בהקצאתו. ואולם כשעל שולחננו מונחת טענה לפגיעה בזכות לשוויון, יהיה משקלם של אלה במסגרת האיזון, מצומצם יחסית, ולא על בסיסם לבד תיקבע "קבוצת השוויון", שהרי זה מכבר נקבע כי כדי לממש זכויות יסוד-ומי כזכות לשוויון זכות יסוד- נדרשים אמצעים כספיים, וכי "חברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית" (אהרון ברק פרשנות משפט: כרך ג'-פרשנות חוקתית, 528 (1994); בג"צ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94 (1995))."
הנה כי כן, גם אם משיקולי תקציב מעוניינת הרשות להגביל את הסיוע בדיור עליה לעשות כן באורח שוויוני.
עוד נטען בהקשר התקציבי כי פרשנות נדיבה של תנאי הזכאות, או חריגה לטובת אדם שאינו עומד בהם, בהכרח תבוא על חשבון זכאים אחרים הממתינים זמן רב למימוש זכויותיהם (ראו: עע"מ 7582/03 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' לידיה רבוח, פ"ד נט(4) 481, פסקה 23 לפסק הדין (פורסם בנבו, 2004). אולם, בעתירות שלפניי לא מדובר בפרשנות נדיבה של כללי הזכאות, אלא בקביעת קריטריונים שוויוניים יותר למימושם.
בקשות שאושרו בוועדות החריגים בתקופה המקבילה
62. בכדי לסבר את האוזן, ולהדגים את הקושי שבבחינת מקרים רבים כל כך, של אנשים בתנאי חיים קשים כל כך, ללא מתן משקולות מדידים לתבחינים, אביא מספר מקרים בהם, על פני הדברים, אושרו בקשות של מי שתנאי חייהם פחות קשים מאשר של חלק מהעותרות שלפניי. כמובן שמכלל המקרים שהוצגו לבית המשפט, קיימים גם מקרים קשים יותר, והמשימה, הכמעט בלתי אפשרית בהגדרה, לפניה עומדות ועדות החריגים היא בעריכת ההבחנות הדקות במצבי חיים, שכולם קשים מנשוא, כפי שעולה מהנתונים שהובאו לעיל. בפתח הדברים אדגיש ראשית, כי לא מובאים מקרים בהם נאמר כי ניתנה דירה במקום בו לא היה תור ממתינים לאותה דירה, והובאו מקרים ממקומות שונים. עוד אציין כי מדובר בהחלטות למתן דיור ציבורי, לרבות שכ"ד מוגדל בתקופת ההמתנה (בהמשך יובאו גם מקרים הנוגעים לסיוע בשכר דירה):