77. ההמתנה בתור לדיור ציבורי - עתירת גב' קמרי מעלה את השאלה העקרונית, של בחינה תקופתית של הזכאות, כך שמי שממתין בתור לדיור ציבורי במשך שנים (הממוצע הוא כשנתיים וחצי), מאבד את זכאותו.
הטענה היא כי מי שאיבדה את זכאותה, במהלך ההמתנה בתור לדיור ציבורי, מופלית לרעה, ביחס לאחרים במצבה, שקיבלו דיור ציבורי, בעוד ילדיהם היו קטינים, אולם הם נותרים לגור בדיור הציבורי ללא הגבלת זמן, גם כאשר הילדים בוגרים ועוזבים את הבית. חוסר השוויון מתבטא בכך שלו אותם אנשים היו מבקשים היום זכאות, בדומה למי שאיבדה זכאותה בהמתנה בתור, הם לא היו עומדים בתנאים.
78. המצב כיום הוא כי יש לחלק את תקופת הזכאות לשני חלקים: לפני קבלת דירה ולאחר קבלת דירה. כל עוד הזכאי לא קיבל דירה בדיור הציבורי הזכאות לדיור הציבורי היא לתקופה של ארבע שנים. לאחר תקופה זו הזכאות נבחנת מחדש לפי הנתונים העדכניים של המשפחה. לעומת זאת, אם הזכאי קיבל דירה בדיור הציבורי הוא אינו מאבד את הזכות לגור בדירה גם אם אינו עומד עוד בתנאי הזכאות, למשל אם ילדיו בגרו ועזבו את הבית. מכיוון שהסיוע ניתן לטווח ארוך, והמצוקה חולפת, בעיקר במקרים בהם הילדים בגרו ועזבו, או אף במקרים של קבלת דירת ירושה, נשארים בדירות אנשים שלו היו מבקשים לא היו זכאים עוד לדיור ציבורי. על פי דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת (בעמ' 13):
"המקרה היחיד שבו זכאי לדיור ציבורי אמור לאבד את זכאותו לדירה היא בעלות על דירה, אך רק לאחרונה התחיל משרד הבינוי והשיכון להניע תהליך של פינוי דיירים שבבעלותם דירה מדירות הדיור הציבורי".
אין ספק כי זהו מצב לא שוויוני, שניתן להביאו, על פני הדברים, לפתרון בשתי דרכים, הראשונה, לקבוע שדיור ציבורי בעין יינתן רק לתקופת הזכאות ולאחר מכן יפנו הזכאים את הדירה, או למצער יישאו בשכר דירה ריאלי, והשנייה, מתן דיור ציבורי למי שלא קיבל דיור ציבורי במהלך תקופת ההמתנה, היינו הקפאת הזכאות לאחר תקופת המתנה מסוימת.
טענת משרד השיכון כי אין זה ראוי כי מי שמצבו השתפר, גם אם יחסית, יזכה לדיור ציבורי על חשבון הזכאים האחרים לו, יפה גם למצבים בהם אנשים קיבלו דיור ציבורי ומצבם השתפר (אם בעקבות קבלת דירת ירושה, אך גם במקרה בו הילדים בגרו ועזבו את הבית).
79. מדובר בשאלת מדיניות סבוכה. מחד, הוצאת אנשים מדירות שקיבלו היא מורכבת, מאידך, הקפאת הזכאות תרחיב את מצבת הזכאים, והדבר יטיל נטל נוסף על התקציב. למרות זאת, על משרד השיכון לשקול את האלטרנטיבות ולהשוות את מצבן של שתי האוכלוסיות שמצבן השתפר, זו שזכתה לדיור ציבורי בתקופת ההמתנה וזאת שלא זכתה לכך, שכו אין כל סיבה להעדיף את מי שזכה בתקופת הזכאות לתורו לדיור ציבורי, שאלה שיכולה להיות מקרית בלבד. בעתירת גב' קמרי, שעניינה עוסק בסוגיה זו, לא הובאו די נתונים כדי לבחון את היקף התופעה והפתרון הראוי לה.